Feeds:
רשומות
תגובות

מפחידנים

מפחידןעד כמה תחום תוספי התזונה בטוח?

לא פעם אני נדרש לשאלה זו, במיוחד כאשר המפחידן התורן, (בד"כ רופא) ישחרר איזו נפיחה מלומדת ויזהיר בפני איזו סכנה ברורה ומיידית (שאגב מעולם לא אירעה בפועל) הנובעת כתוצאה של צריכת תוספי תזונה.

את ההפחדה התורנית קיבלתי על שולחני הבוקר מאיזה עלון בשם "דורות" שם התראיין רוקח מלומד הכותרת זעקה:

"תוספי מזון בשילוב תרופות יכולים להרוג". להרוג, לא פחות. אגב המינוח הנכון, לידיעת הרוקח, הוא 'תוספי תזונה' ולא תוספי מזון. אחר כך הופיע הלהג הרגיל: אם אז וכו'…. שמעיד יותר מכל על חוסר הבנה מוחלט בנושא המדובר. כחבר בצוות שכתב את המדריך השלם ליחסי גומלין בין תרופות לתוספי תזונה, אני יודע מתי אינפורמציה נמסרת מתוך ידע אמיתי ומתי כדי להפחיד ולספק כותרת.

ועכשיו לבטיחות של תוספי תזונה.

אין ספק כי תוספת של השלמות תזונה לאורח החיים איננה אופנה חולפת אלא תופעה גורפת הכוללת כ- 50% מאוכלוסיית העולם המערבי.

ישנם מחקרים רבים המצביעים בצורה קבועה כי תוספי התזונה הם בטוחים לשימוש, אפילו בטוחים מאוד, אבל מעבר לזאת יש הוכחה משכנעת יותר ממחקרים היכולים להטעות.

אנו חיים בעולם סטטיסטי בו נתונים לגבי גורמי תחלואה ותמותה נאספים ונבדקים בקפדנות. כך למשל אנו לומדים על הסכנה הצפויה משימוש ברכב, עישון, תזונה לקויה וכו'. כך למדנו כי תרופות וטיפול תרופתי מהווים את גורם התמותה מספר 4 בעולם המודרני.

מספרם הכולל של צרכני תוספי התזונה הקבועים (מהעריסה עד לקבר) מונה עשרות ומאות מיליוני אנשים. ההיגיון מלמד כי סטטיסטית, מספר כה גבוה של אנשים המבצעים פעולה בעלת פוטנציאל סיכון שכזה יוליד בסופו של דבר נתונים עם תוצאות מדויקות על הסיכון בפועל.

למרבה ההפתעה (או שלא), מספר הפגיעות המשמעותיות המיוחסות לתוספי תזונה הוא אפסי. זהו נתון מדהים המלמד על כך שמדובר באחד התחומים הבטוחים ביותר. כדי לקבל פרספקטיבה נוספת, מעניין לקרוא את סיפורה הלא יאמן של הרופאה מצרפת שהצליחה להוריד תרופה מהמדפים על ידי מחקר עצמאי שערכה. השורה התחתונה זהה למה שצייתי בתחילה, לא חשוב כמה תנסה להסתיר סיכון, בסופו של דבר הוא יצוץ ויעלה בצורה של סטטיסטיקה חד משמעית.

ישנן הרבה שאלות ובעיות הצצות כתוצאה משימוש בתוספי תזונה, מהי יעילותם בפועל לאורך זמן? האם אין הטעיה בתיאור השפעתם? בטיחות אינה בעיה, לבטח לא בעיה מהותית.

איך בכל זאת, למרות הבטיחות המוכחת, צץ הספק? פשוט, עיתונאי שואל רופא שאלה הקשורה לבטיחות תוספי תזונה. הרופא שאינו מבין כלל את התחום קורא במדריך כי… (במינון מסוים ויטמין X יכול לגרום ל Y), זה מעולם לא קרה משום שהמינון המסוכן גבוה פי 70 מהמינון הנצרך. גם אדם שיצרוך מים בכמות העולה על פי 10 מהצריכה הנורמטיבית יהיה בצרות צרורות. וכך נוצרת לנו בעיית בטיחות דמיונית. נוצר עולם של דימויים (אופייני לצורה שבה הצבא מצליח לגזול את רוב משאבי החברה האזרחית). עולם של דימויים זה אינו זקוק להוכחה משום שהוא נשמע משכנע ומפחיד להפליא (לא רוצה להתפוצץ? וותר על זכויות האזרח שלך ותן לי את הכסף), או שהוא מתרחש בעתיד דמיוני, בדרך כלל שתי הטכניקות יעבדו בכפיפה אחת.

אפשר היה לפטור את ה"מומחים" לסכנות דמיוניות בחיוך סלחני ולשלוח אותם להכין שיעורי בית. אבל יש מי שכן מקשיב ומאיים על זכותכם לצרוך תוספי תזונה כרצונכם.

תעשיית הדימויים (זהירות סכנה) יחד עם הלחץ המופעל על גורמי רגולציה מצד גורמים אינטרסנטים (חברות התרופות וארגוני רופאים החשים כי הנטייה לצריכת תוספי תזונה פוגעת בעסקם ותדמיתם) יוצרת תהליך מדאיג בקרב הגורמים הרגולטורים.  גם ככה במשרד הבריאות לא יודעים לאכול את הענף. הפתרון הקל עבורם הוא לחוקק חוקים אשר יגבילו את מספר תוספי התזונה המיובאים או מיוצרים כחוק בישראל.

כבר עכשיו יש רשימה הולכת ומתארכת של רכיבי תזונה או מינונים שאין ביכולתכם לרכוש בישראל. אפשר גם להשתמש בדוגמה שהעליתי על ניאצין.

כאשר הרשויות בארה"ב ניסו לעשות מהלך דומה הם קיבלו גל מחאה בסדר גודל של המחאה נגד מלחמת וייטנאם.

בארץ לעומת זאת, אני לא כל כך רואה את הישראלים יוצאים לרחובות מכל סיבה שהיא, בטח לא עבור תוספי התזונה שלהם.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת במרכז הכרמל בחיפה. ירד גשם דלוח והמקום היה שומם. למרות הקור הזעתי, עיני התרוצצו בעצבנות מחפשות סימן לניידת.

הייתי בן עשרים וחמש, חיכיתי להגעתו של סוחר הסמים שהומלץ ע"י חברים. עמדתי לבצע עסקת סמים ופחדתי. אבל הייתי חייב. בשבוע הקרוב היה עלי לעמוד בחמש בחינות בגרות להרים הצגת תיאטרון (חנוך לווין) ולהופיע בקונצרט. הייתי חייב ריטלין כדי להתמודד עם כל המטלות הללו.

הוא הגיע באיחור, רזה, לבוש ברישול לא מגולח. הביט לצדדים בזהירות והושיט לי צנצנת עם טבליות זעירות.

עשרים לירות (כן אני עד כדי כך זקן) רק בשבילך, אמר. אם אתה רוצה קצת חשיש, יש באיכות טובה, דובדבן לבנוני.

סירבתי, אני מכיר מקור טוב יותר לחשיש איכותי (תירגעו הייתי צעיר) ובכלל רק רציתי להשתחרר מנוכחותו המעיקה של סוחר הסמים.

אגב, זה הצליח, עמדתי בכל המטלות בהצלחה, לא ישנתי שבוע ולבסוף התפרקתי לרסיסים וישנתי במשך שבוע רצוף. תגידו מה שתגידו אין על סמים.

שלושים שנה לאחר מכן, הסוחר למד להתלבש, מגולח למשעי הוא עזב את נקודות המסתור מתחת לגשר ואין מורא החוק על ראשו.

הוא גם שינה את תיאור מקצועו, לא עוד סוחר הסמים האנכרוניסטי, היום הוא יו"ר וועדת האתיקה ורופא.

אבל רק התיאור השתנה, לא מהות המקצוע. עדיין אפשר ללכת ולבקש סמי מרץ ולקבלם באופן חופשי. רק שצריך לשלם.

טוב את הדינאמיקה 'סמים עבור כסף' אנחנו מכירים עוד מבית הספר.

זה מזכיר לי סיפור משעשע שמיוחס לברנרד שאו, ששאל את איזדורה דנקן היפה אם תואיל לשכב איתו תמורת מליון ליש"ט. כמובן ענתה היפיפייה, ותמורת עשרים פניינג? הקשה הגבר, מי אתה חושב שאני נעלבה האישה. מי את כבר סיכמנו אמר הגבר, נותר רק לסכם על המחיר.

לשסות את מחלק הסמים ברופאים אלא אם יסכימו לחלק גם הרואין במרשם.

סתם בדיחה, אם סטודנטים רוצים לקחת סמי מרץ שיבושם להם. הלוואי שיקנו הרבה ויביאו הכנסות נאות ליצרנים כדי שאלו יפסיקו להלעיט ילדים תמימים בסמים.

הצתה מאוחרת

אני זוכר את בני הראשון חוזר מטיפת חלב. בעצם חוזר זה פועל גדול מדי עבור צרור פעוט במשקל כמה ק"ג, עטוף למרות הקיץ בשכבות בגדים. אולי המונח הוחזר מדויק יותר. לאדם שהחזיר אותו, אימו, היה מבט מוטרד על סף ההיסטריה.

"הילד לא גדל היטב" מלמלה האם, "הוא לא עולה במשקל". הבטתי על היצור הבריא האנרגטי והמבעט במבט מודאג ופסקתי: שטויות, הילד בסדר גמור. לא יודע כמה שכנעתי את האם, אבל בי נותרו ספקות "ומה אם הן צודקות"?

רק ביום שה"ילד" הגיע לגובה של למעלה ממטר שמונים ידעתי שצדקתי. חסכתי לו הלעטה במזון גרוע עתיר פחמימות ומשמין.

וכך חזרה הסצנה לגבי בנותיי רק שהפעם לא הייתה לי שום בעיה למנות באזני האחיות בטיפת חלב מספר מקומות אלטרנטיביים שאליהם הן יכולות לדחוף את הקורנפלור, כמו גם לציין באוזני הורים מודאגים (האמהות הן הכי גרועות) לא להתרגש מהלהג של האחיות במוסד הזה. 

ולמה אני מגולל לפניכם את הסיפור קורע הלב הזה? קודם כל השבוע התפרסם כי סוף סוף שונו הסטנדרטים המעוותים לגבי משקל תינוקות ועקומות הגדילה עודכנו. שמחת זקנתי, מי יתקן את העוול של דורות של תינוקות שהולעטו במזון גרוע רק כי לעלות במשקל שכדי להוריד אותו יבלו את חייהם בסדרה מיגעת של דיאטות?

כמו שעולם הרפואה נשען על סידרה של הנחות מוטעות וסברות כרס המובילות אותו למסקנות בעייתיות, לעיתים הרסניות וכמו שרפואה איננה מדע כפי שהיא מתיימרת לטעון, הרי שתחום התזונה ה"רפואית" סובל מאותה מחלה.

אך בניגוד לרפואה, שם ניתן להבחין בניצנים של שינוי קונספטואלי בגישה הטיפולית וסוג מסוים של צניעות לגבי המורכבות האינסופית של הגורם המטופל (אנחנו), עולם התזונה מאופיין בגמישות מחשבתית של דת פונדמנטליסטית. שינוי אם מתרחש, מתרחש באיחור של עשרות שנים, מאוחר מדי ובדרך כלל (תמיד) מועט מדי.

כך הדבר גם לגבי תוספי תזונה. העובדה כי כ 50% מהאוכלוסייה של הכדור המערבי מצפצפת על המלצות התזונה המקובלות ומשלימה את תזונתה העלובה בתוספי תזונה, היא רק הוכחה לקיפאונה של המערכת האמורה לספק לנו הנחיות כיצד לחיות היטב.

הרופא, או הדיאטן הצמוד אליו ימליץ לכם לקחת את תוספי התזונה במינון שימנע תופעות קליניות של חסר ברור ומיידי. זהו תהליך מסוכן בעל פוטנציאל הרסני. דוגמה לסיכון בתהליך יכולה להיות שקשישים רבים הידרדרו למצב סופני של דמנציה רק כי הבדיקה של ויטמין B12  לא הייתה מדויקת. דוגמה נוספת הוא ההומוציסטאין, גורם הסיכון הגבוה ביותר למחלות לב (הרבה יותר מהכולסטרול הפתטי) שנובע בעצם מחסר של ויטמיני B. כדי להפחית או למנוע הומוציסטאין גבוה עליך לצרוך מינונים גבוהים פי כמה של ויטמיני B ממה שיומלצו ע"י הרופא או הדיאטן.

לא נזכיר את העובדה כי קשיש המסתפק בהמלצות התזונה הרשמיות והמגוחכות של משרד הבריאות נימצא בתת תזונה שתקצר את חייו בעליל.

אז את תינוקותינו הם מאביסים, את קשישנו מרעיבים ואותנו? הם פשוט עובדים עלינו בגדול. אין להם מושג על מה הם מדברים. במקרים שהם כבר הגיעו למסקנה נכונה, אנו כבר הגענו למסקנות דומות עשרות שנים לפניהם.

אין באמור כדי לשלול משירותי הציבור של משרד הבריאות את הישגם הגדול בראיית המובן מאליו לגבי תזונת תינוקות. המסקנות שאותן פרסמו ימנעו עוגמת נפש מאימהות רבות.

אני מקווה שהאנשים במשרד הבריאות יזכרו זאת כאשר יצאו למערכה הקרובה שמטרתה למנוע מכם את חופש הבחירה בצריכת תוספי תזונה. אחרי הכול, מי אתם שתחליטו? מה אתם מבינים?

מה לא נכתב על הפרעות קשב והיפראקטיביות?
שזו הבחנה סהרורית שאין לה כל סימוכין מדעיים? את זה ניתן להגיד על כל תרופות הוודו הפסיכיאטריות.
שרשימת הסימפטומים שלה כל כך מקיפה עד שאין כמעט מבוגר שלא לומר ילד שלא ייכלל באבחנות אלו?
שבאירופה מסתדרים היטב בטיפול בילדים עם בעיות התנהגות ללא צורך בסטיגמה?
ש"הבעיה" הוגדרה והותאמה כדי ליצור קהל לקוחות שייצרוך תרופה ישנה ללא שימוש ?
שהתרופה מסוכנת והופכת את הילד לזומבי.
שהתרופה נועדה למורים יותר מאשר לילדים.
שאין מחקרים המצביעים על כך כי ילדים שטופלו הצליחו יותר מאלו שלא טופלו.
הכול כבר נאמר כמעט.

מה שתמיד הפריע לי בנושא הריטלין והילדים שנאלצים לבלוע אותו, לא היה דווקא בוויכוח אם ועד כמה הוא יעיל או רעיל. לעומת הנזק שנגרם מתרופות (להזכירכם גורם תמותה מספר ארבע בעולם המערבי, פי חמש מתמותה מתאונת דרכים), כבר שמעתי סיפורים וראיתי תוצאות של תרופות שלעומתן ריטלין ודומיו נראים כמו שעשוע בלתי מזיק לשעות הפנאי.

ריטלין בעייתי ובכך אינו שונה מהותית מתרופות אחרות.
הבעיה היא אחרת, היא לא שייכת לתרופות או מחלות קיימות או מדומיינות. הבעיה היא תרבותית ומוסרית.
השאלה האמיתית היא "מי לעזאזל מאשר לכם לסמם אנשים"? למען הסר ספק אני כולל תחת המונח "אנשים" גם ילדים.

אסור לנו לסמם אנשים. יש טאבו מאחורי הפעולה הזו. מותר לנו לזהם את מזונם וסביבתם, מותר לנו להרעיל אותם או לשפוך בוצה רעילה למיי השתייה שלהם (כשאני אומר מותר אני מתכוון שזה חוקי). אבל כל פעם שאנו רוצים לכפות על עבריינים בפועל או בפוטנציה טיפול תרופתי או ניתוחי שיפחית את הסיכון לחברה שתוצאה מנטיותיהם, מוטל ווטו חריף. ובצדק. בחברה מודרנית לא מסממים או מטילים מום באנשים, אפילו אם אנחנו ממש ממש לא אוהבים אותם.

אז למה אנחנו מסממים ילדים?
מי לכל הרוחות נתן לנו את הזכות לקחת בן אדם בתקופה שבה הוא זקוק לכל היצירתיות שלו כדי ללמוד להיות אדם ולהפוך אותו לזומבי?
כי הוא מפריע לנו ללמוד? ללמד? מציק?מחבל בציוד?
תסתדרו לכל הרוחות. אתם מסתדרים עם האיראנים? תסתדרו עם הילדים. זה הכל עניין של תקציב ורצון טוב. ביום שתעזבו את פנקס המרשמים הנוח והמיטיב, תראו שיש פיתרון.

ואם לא ימצא פיתרון? תסתדרו, לא מסממים אנשים חד וחלק, אסור.

ואם בסמים עסקינן, בכל פעם שמישהו מבצע רצח חסר פשר, כמו לצלוף על עוברים ושבים, לרצוח את משפחתו או לדרוס עוברים ושבים התקשורת יודעת לספר לנו בשורה של קודים במי מדובר ובעיקר מאיזו עדה. "חובש כיפה, שחום עור, בן מיעוטים, בן טובים" אלו חלק מהתיוגים. לא מעניין. אני למשל הייתי מת לדעת האם טופל? אצל איזה פסיכיאטר? איזה תרופות פסיכיאטריות נטל לאחרונה. בשם זכות הציבור לדעת.

ספרו לנו.

זה מעניין.

קלקלה הורמונאלית

לא פעם אני מסיים בלוג ולאחר שפעימות ההתלהמות האחרונות שוכחות, אני מביט בו במבט ביקורתי ושואל: "תגיד לא הגזמת?" כמובן שהגזמתי אני עונה לעצמי, זה כל הכיף.

אז זהו שלא. שנה שעברה כתבתי פוסט ארסי בשם "קונספירצית העפמ"ח". בפוסט הזה ניסיתי להסביר לציבור הפתאים (כתבי הבריאות בארץ אלא מה?) מה באמת עומד מאחורי כל ההתארגנויות של רופאים תחת עמותות "חברות" ואיגודים. חברות תרופות המסתתרות מאחורי רופאים בכירים המסתתרים, בתורם, תחת מטרות אלטרואיסטיות נשגבות. השיטה אגב עובדת להפליא, תראו למשל את האגודה למלחמה בסרטן.

בזמנו הפוסט הזה נראה לי עוקצני יתר על המידה. אני רוצה להודות ל"אגודה הישראלית לגיל המעבר" על שפיזרה את ספקותיי.

נתינת הורמונים לנשים מהווה נקודת מחלוקת מזה חמישים שנה. למה? פשוט כי הורמונים הורגים. נכון שהם פוגעים בעיקר בנשים, אבל זו לא סיבה להמשיך ולצרוך אותם. לקחו תקופה בחיי האישה וקראו לה בשם של מחלה "גיל הבלות", כאילו כולם מתחדשים חוץ מנשים שמתבלות. אחרי שנתנו שם ל"מחלה" צריכה לבוא התרופה, לא? אז התחילו לדחוף להן הורמונים כאילו היו סוסות מרוץ. כולם ידעו שזה מסרטן ומעלה את הסיכון למחלות לב והתעלמו. אם תשאלו כיצד ניתן להתעלם  ממצבור עדויות כה מהותי? התשובה ברורה. ההכנסות שהגיעו לחברות התרופות ולרופאים העסקים בתחום היו דמיוניות.

אלא מה? לפני כשמונה שנים העדויות לגבי הקשר בין סרטן להורמונים היו כה ברורות עד כי ניתנה הנחייה להפסיק או להוריד למינימום את מתן ההורמונים.

אז ניתנה הנחייה ?so what לאחר שהתפוגג ההלם הראשוני בתקשורת, המשיכו הנשים להגיע ולקבל (בהמלצת רופאן כמובן) הורמונים לרוב.

ושוב התפרסם מחקר ושוב הידוע מאליו: אסור לקחת הורמונים, הורמונים מסרטנים.

הפעם רופאי המשפחה התרשמו בעליל. אפילו יצאה הנחייה מטעם האיגוד להימנע, למעט ממקרים מסוימים, ממתן הורמונים לגיל המעבר. נחמד, אומנם באיחור של חמישים שנה אבל נחמד.

אבל לפתע, כמו ממעמקי פוסט גרוע, הזדעקו אנשי ה"אגודה הישראלית לגיל המעבר" בצעקת גוועלט נרגשת. מה פתאום? לא הוכח, מתודולוגיה שגויה, צריך עוד מחקרים… יתכן שכאשר יתבצעו אנליזות מאוחרות… אם כל התנאים יתמלאו…

"לא" אומרים להם רופאי המשפחה, עד כאן.

ואנחנו נאמר, לקח לכם כמה עשרות שנים, אבל מודה ועוזב ירוחם.

סוכריה ורודהשונא להשבית שמחות. מכירים את אלו שמחמיצים פנים שכולם מסביב צוהלים ושמחים?

לא אוהב את אלו. מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי בקרבם.

אלא מה? לא יכול להתאפק. מסביב כולם חוגגים את חודש המודעות לסרטן השד, צובעים את יפו בורוד, הכל כל כך יפה. גם חברת קוסמטיקה ענקית מרימה תרומה נאה לאירועים וכולם מאושרים.

רוצה לפרגן באמת. לא אשאל גם על החלק של רכיבים כאלה ואחרים בתעשיית הקוסמטיקה בהתפרצות הסרטן.

אשאל מהי המטרה של כל זאת? מה מסתתר מאחורי הפסטיבל המתלהם של "מודעות לסרטן שד"?

האם הנשים אינן חוששות מספיק מהמחלה? חוששות עד מוות. חוששות עד לחשש שמהלחץ הנובע מהחשש תתפרץ מחלה זו או מחלות אחרות.

האם במסגרת המודעות תועלה משנה סדורה של אורח חיים ותזונה המתאימים למניעת המחלה? ממש לא. במידה ומשנה כזו קיימת היא חבויה בין ערימת הקלישאות.

מה הפסטיבל הזה נועד להשיג?

אהה… מודעות לגילוי מוקדם. גילוי מוקדם כך אומרים לנו "משפר את הסיכויים להירפא". אנחנו שבולעים בשקיקה כל שטות זוועתית שמוכרים לנו סוחרי הסרטן, אוכלים את זה ומבקשים עוד. חבל שלא הארתם את בניין עזריאלי בסגול אנו אומרים, זה היה ממש מושלם.

והיכן כתבי הבריאות שלנו, צדיק אחד לרפואה שיעז להצביע על עירומו של המלך?

אין שיפור בטיפול בסרטן. הכל הוא משחקים סטטיסטים ציניים. גילוי מוקדם לא מבטיח שיפור בסיכוי הריפוי. גילוי מוקדם מבטיח סיכוי טוב שגידול זעיר שיתכן ולא היה גורם נזק יתפתח בעקבות טיפול אגרסיבי לגידול מסכן חיים.

לפני שאני בכלל ממשיך לדבר אתכם אני ממליץ על קריאת חובה: בדיקות הורגות 1 ובדיקות הורגות 2, תקראו בעיון אלו החיים שלכם.

גילוי מוקדם משפר את הריפוי? תראו תוצאות אמיתיות. אין שיפור בריפוי, יש אבחון יתר שגורם לכך שחלק גדול מהמטופלות מקבל טיפול מיותר, אך שממנו ניתן לצאת בחיים. כאשר הם מתעקשים לדבר על טווח הישרדות של 5 שנים, הרי ברור שככל שהאבחון כולל נשים צעירות יותר עם ספק גידול ברמות התפתחות נמוכות יותר (אם בכלל) כך עולה אחוז ההישרדות לחמש שנים. האם זה שיפור סיכוי הריפוי? אני בספק.

בזמן ובעיקר בכסף שאנחנו מבזבזים על כישלון מוכח ועקבי אולי היינו יכולים למצוא דרכים יעילות יותר להתגוננות ולמניעה.

אז למה נועד חודש המודעות?

חודש המודעות נועד ליצור היסטריה, להזין פחדים ולגרום לכן לרוץ לאדם עם צעצוע יקר להפליא, כה יקר עד שיוכל לזהות גידולים עוד לפני שהם עצמם יודעים שהם כאלו. אנשים שכשלו לכל אורך הדרך בטיפול בסרטן, נאלצים לבצע אינספור תעלולים סטטיסטיים כדי להצדיק את פעילותם.

 

אליטת הסרטן לוקחת נושא כאוב והופכת אותו, במקום סמל לכישלון הדרמטי שלהם בריפוי, למנוף להגדלת מעגל הלקוחות.

 

 

 

מדי פעם מתפרסם איזה מאמר מלומד של "מומחים" שמלמד אותנו עד כמה גדולה הסכנה בנטילת תוספי תזונה.

אני קורא חלק מהפשקווילים המתפרסמים בנושא, מתגרד ושואל: האם המקקים ישרדו את מתקפת תוספי התזונה? או אפילו הם, שיכולת ההישרדות שלהם הפכה לאגדה, לא ישרדו את מתקפת הוויטמינים?

"צמח זה יכול… בלה בלה… לגרום בלה בלה… מה שיוביל ל…בלה בלה…" אומרים המומחים.

נו באמת, למה רק יכול "בלה בלה"?

למה לא באמת גרם ל"בלה בלה"?

או בקיצור, היכן נמצאים בתי הקברות שבהם קבורים כל אותם אומללים ששמו נפשם בכפם ותחבו טבלייה או כמוסה של אחד מאותם חומרים מסוכנים?

בפעם האחרונה שבדקתי, קרוב ל- 50% מאוכלוסיית המערב צרכו בקביעות ויטמינים, מינרלים, השלמות תזונתיות וצמחי מרפא.

חמישים אחוזים! אם הייתי יותר אינטליגנטי הייתי מחשב את מספר מאות המיליונים העוסקים בתחום מסוכן זה: צריכה של השלמות תזונתיות.

כלומר מאות מיליוני אנשים עוסקים בקביעות בעיסוק מסוכן מאין כמותו העלול לגרום ל"בלה בלה…"

לבטח ישנה קונספירציה בין לאומית של היצרנים להסתיר את תוצאות מעשיהם הנפשעים ולהעלים את המספר העצום של הקורבנות.

הממשל האמריקאי ערך רישום מדוקדק של כל התלונות והנפגעים מתוספי תזונה בשנת 2008, מדובר במדגם מאוד מייצג וזאת מכיוון שהאמריקאים חסידים נלהבים של צריכת מוצרים אלו.   

מתוך כ-155 מליון משתמשים קבועים בתוספי תזונה לא נמצא אפילו מקרה מוות אחד בארה"ב כתוצאה מנטילת תוספי תזונה כולל: מינרלים, ויטמינים, חומצות אמינו וצמחי מרפא.

אפס מקרי מוות!

ניתן להניח כי באותה שנה יותר ממאה אלף איש נפטרו כתוצאה ישירה מטיפול רפואי בארה"ב בלבד.

100.000: 0 ניצחון מוחץ לרפואה.

אגב כל ה"מומחים" המזהירים שצמח יכול לגרום ל"בלה בלה" מגיעים מתחום הרפואה ובדרך כלל הם יהיו מומחים בעיני כתבי הבריאות שאינם מודעים להבדל בין תוספי תזונה (food supplements) לתוספי מזון (food additives), או בעיני עצמם.

החדשות הטובות: לא רק שהמקקים ישרדו את עידן הוויטמינים, גם אנחנו, homo sapience, נצליח לשרוד אותו.

החדשות הרעות, גם כתבי הבריאות ישרדו יחד עם המומחים ל"בלה בלה". אלא אם ימצא באיזה מקום בג'ונגלים של בורנאו איזה צמח שעלול לגרום להם "בלה בלה" עד לסכנה ש"בלה" מהמעיים ייכרך להם סביב הלשון, מה שיסתיים בדממה מבורכת.

 

המשך »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

%d בלוגרים אהבו את זה: