הבלוג של ד"ר אלכס מאור

רוב המוניטין של הרפואה המודרנית והיכולת שלה לדחוק הצידה כל צורה אחרת של רפואה ולשלול את הלגיטימציה שלה, מבוססים על תרופה אחת, אנטיביוטיקה.

אולי זה יהיה מוגזם להמשיל את כניסת האנטיביוטיקה לחיינו כהופעת האש, אך אין ספק כי תרופה זו שינתה את חיינו מקצה לקצה. אני מניח כי רוב האנשים הקוראים פוסט זה לא היו חיים כיום ללא נוכחותה של אנטיביוטיקה. ללא אנטיביוטיקה גם דלקת בשן יכולה להרוג שלא לדבר על דלקת ריאות.

אין פלא כי דעיכת היכולת של התרופה מעורר דאגה רבה על גבול הפאניקה. חיידקים עמידים משגשגים בבתי חולים. מחלות שפעם טופלו ע"י מינונים נמוכים, מטופלות כיום ולא תמיד בהצלחה בעזרת מינונים גבוהים יותר.

עולם ללא אנטיביוטיקה? מפחיד.

היכן כשלנו? האם העובדה שחיידקים יכולים לפתח עמידות חדשה לנו? אם היא ידועה ממזמן, אז מדוע רושמים אנטיביוטיקה לכל פעוט משתעל? וזאת כאשר הרופא בעצמו מודה בפה מלא כי התרופה ניתנת יותר לאם המודאגת מאשר לפעוט המיילל.

מדוע יש אנטיביוטיקה במזון שלנו? במים? למה לכל הרוחות ממלאים את הפרות בתרופות?

אנטיביוטיקה אינה תרופה תמימה כלל. היא פועלת למעשה נגד המערכת החיסונית הטבעית בגוף וגורמת נזקים ותופעות לוואי לטווח קצר וארוך. זוהי תרופה שצריך היה לשמור בכספת תחת שמירה הדוקה. אם, אך ורק אם מתברר כי כלו כל הקיצים ומוצו כל האפשרויות ואנטיביוטיקה היא היחידה שתציל חיים אז יש להשתמש בה. כך הרי עושים עם נשק קטלני, או לפחות היו צריכים לעשות.

במקום זאת נפתחו המחסנים לרווחה ואנטיביוטיקה הפכה לתרופת nice to have, או במקרים רבים just in case, כלומר אני בטוח שזה וירוס אבל לך תדע. וכך הלך הקסם לאיבוד. פלמינג יישאר קשור לסלע ואנחנו? ספק אם יתגלגל לידינו שוב אוצר שכזה.

מה הקשר בין רפואה מתגוננת ומכסת"חת לדעיכת האנטיביוטיקה? על זה באחד הפוסטים הבאים.