הבלוג של ד"ר אלכס מאור

מינהל התרופות האמריקאי מפקפק ביעילותה של התרופה אווסטין בקשר ליעילות התרופה לסרטן שד גרורתי.

הודעה קטנה, לא חשובה, שמוצנעת בשולי העמוד ורוב האנשים אינם טורחים אפילו לקרוא אותה. הורידו את שם התרופה, או את שם המחלה ותקבלו ידיעה שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל גיליון. בשלב זה או אחר רוב התרופות תמצאנה את עצמן נקברות קבורת חמור תחת הכותרת: "משרד הבריאות, מינהל התרופות, הוועדה המייעצת ל… מפקפקת ביעילות התרופה או לחילופין אוסרת על שיווקה עקב תופעות לוואי חמורות וכו'…."

איך זה קורה? מדוע כל כך הרבה תרופות שהתחילו כבשורה הגדולה מסיימות את חייהן בהספק בן מספר שורות בעיתונות המקומית?

אהההה, יש מלכוד. כרוניקה ידועה מראש של כישלון ידוע מראש אך ריווחי להפליא (לא עבורכם שפני ניסיון, אתם תמיד תפסידו), לכרוניקה מספר שלבים ברורים וחוקים נוקשים.

שלב ראשון: מתחילים לפתח תרופה נגד סרטן. ההחלטה מושפעת ממספר פרמטרים:

1. אף אחד אינו מצפה לתרופה המרפאת סרטן. המלחמה בסרטן היא שם קוד למשיכת תקציבי עתק לפרנסתם של עשרות אלפי איש העוסקים בתחום. 

2. התרופה הקיימת כיום תגיע לסוף דרכה, כי אפילו המנגנון העיוור והמושחת שאישר אותה מלכתחילה אינו יכול שלא להבחין בעובדה ש(גם) היא מיותרת או מזיקה.

שלב שני: נדלג על שלב האבסתם של עכברים בתרופה יחד עם חוסר התוחלת בהאבסה זו. מבצעים מחקר ממומן היטב מכיסם העמוק של חברת התרופות לנסות ולמצוא איזה הגיון בנטילת התרופה.

שלב שלישי: מתחילים לפזר שמועות על הנס החדש, זה קל, כתבי הבריאות ששים לפרסם כלשונן כל הודעת יחסי ציבור של חברות התרופות.

שלב רביעי: תוצאות המחקר מסוכמות, כמו שהיה צפוי לתרופה, במקרה הטוב אין שום ערך יחסי להתוויה העתידית.

שלב חמישי ומכריע: מוסרים את תוצאות המחקר האנמיות לאקרובט מספרים. אותו פרש להטוטר סטטיסטי (הנקרא גם חוקר ביצועים), ימצא הגיון גם בנטילת תרופה זו. הוא ימצא כי ביום עם ליקוי חמה שהטמפרטורה אינה עולה על 22 מעלות ובזווית הנכונה, לתרופה הנידונה יכול להיות ערך  לחנק, בעיטה באחוריים או העלבת הגידול.

שלב שישי: לוקחים כמה רופאים מובילים שהופכים ליועצים בשכר (מפולפל, אלא מה?) לחברת התרופות. וקובעים מחיר לתרופה. 30 אלף ₪ לטיפול? 80 אלף ₪ לחודש? סכומי עתק. "צריך להחזיר עבור הפיתוח…" ישיבו לנציגי הציבור המשתאים והנבוכים האמונים על תקציב מוגבל המיועד לקניית תרופות חשובות באמת. בשלב זה נציגי הציבור (וועדת סל התרופות) מגלגלים אותם מכל המדרגות. בצדק.

שלב שביעי: הרופאים הבכירים (עיין ערך יועצים בשכר) פונים לאנשים שאפסה תקוותם לחיות ומציעים להם שתי אופציות: לממן את התרופה מכיסם (מדובר בהוצאה של עשרות אלפי ₪ לחודש), או להרעיש כדי שהמדינה תממן. האנשים הטובים הללו ובני משפחותיהם יוצאים למסע רעשני הכולל גם שביתות רעב ופנייה לבג"ץ. כל זה בגיבוי עיתונות בורה ונבחנית. לשלב זה מצטרפות עמותות שונות (עיין ערך עפמ"ח) שיחד עם אנשים טובים ולא ביקורתיים מהווים מנוף לחץ אדיר.

שלב שמיני: נציגי הציבור כורעים תחת הלחץ. נמאס להם שקוראים להם רוצחים כל פעם שהם מורידים את הזבל בבית, המדינה מפקירה את עטיניה המדולדלים ליידי יצרני התרופה.

שלב תשיעי ואחרון: מגיע הזמן שבו אפילו לעיוור חסר כל השכלה רפואית ברור כי מדובר באחיזת עיניים והתרופה מפנה את מקומה לתרופה אחרת (בד"כ גרועה באותה מידה).

וחוזר חלילה.

והסרטן? ממשיך להיות שם קוד מצוין להוצאת תקציבי עתק לכיוונים מוטעים.

משחק מכור.