מה לא נכתב על הפרעות קשב והיפראקטיביות?
שזו הבחנה סהרורית שאין לה כל סימוכין מדעיים? את זה ניתן להגיד על כל תרופות הוודו הפסיכיאטריות.
שרשימת הסימפטומים שלה כל כך מקיפה עד שאין כמעט מבוגר שלא לומר ילד שלא ייכלל באבחנות אלו?
שבאירופה מסתדרים היטב בטיפול בילדים עם בעיות התנהגות ללא צורך בסטיגמה?
ש"הבעיה" הוגדרה והותאמה כדי ליצור קהל לקוחות שייצרוך תרופה ישנה ללא שימוש ?
שהתרופה מסוכנת והופכת את הילד לזומבי.
שהתרופה נועדה למורים יותר מאשר לילדים.
שאין מחקרים המצביעים על כך כי ילדים שטופלו הצליחו יותר מאלו שלא טופלו.
הכול כבר נאמר כמעט.
מה שתמיד הפריע לי בנושא הריטלין והילדים שנאלצים לבלוע אותו, לא היה דווקא בוויכוח אם ועד כמה הוא יעיל או רעיל. לעומת הנזק שנגרם מתרופות (להזכירכם גורם תמותה מספר ארבע בעולם המערבי, פי חמש מתמותה מתאונת דרכים), כבר שמעתי סיפורים וראיתי תוצאות של תרופות שלעומתן ריטלין ודומיו נראים כמו שעשוע בלתי מזיק לשעות הפנאי.
ריטלין בעייתי ובכך אינו שונה מהותית מתרופות אחרות.
הבעיה היא אחרת, היא לא שייכת לתרופות או מחלות קיימות או מדומיינות. הבעיה היא תרבותית ומוסרית.
השאלה האמיתית היא "מי לעזאזל מאשר לכם לסמם אנשים"? למען הסר ספק אני כולל תחת המונח "אנשים" גם ילדים.
אסור לנו לסמם אנשים. יש טאבו מאחורי הפעולה הזו. מותר לנו לזהם את מזונם וסביבתם, מותר לנו להרעיל אותם או לשפוך בוצה רעילה למיי השתייה שלהם (כשאני אומר מותר אני מתכוון שזה חוקי). אבל כל פעם שאנו רוצים לכפות על עבריינים בפועל או בפוטנציה טיפול תרופתי או ניתוחי שיפחית את הסיכון לחברה שתוצאה מנטיותיהם, מוטל ווטו חריף. ובצדק. בחברה מודרנית לא מסממים או מטילים מום באנשים, אפילו אם אנחנו ממש ממש לא אוהבים אותם.
אז למה אנחנו מסממים ילדים?
מי לכל הרוחות נתן לנו את הזכות לקחת בן אדם בתקופה שבה הוא זקוק לכל היצירתיות שלו כדי ללמוד להיות אדם ולהפוך אותו לזומבי?
כי הוא מפריע לנו ללמוד? ללמד? מציק?מחבל בציוד?
תסתדרו לכל הרוחות. אתם מסתדרים עם האיראנים? תסתדרו עם הילדים. זה הכל עניין של תקציב ורצון טוב. ביום שתעזבו את פנקס המרשמים הנוח והמיטיב, תראו שיש פיתרון.
ואם לא ימצא פיתרון? תסתדרו, לא מסממים אנשים חד וחלק, אסור.
ואם בסמים עסקינן, בכל פעם שמישהו מבצע רצח חסר פשר, כמו לצלוף על עוברים ושבים, לרצוח את משפחתו או לדרוס עוברים ושבים התקשורת יודעת לספר לנו בשורה של קודים במי מדובר ובעיקר מאיזו עדה. "חובש כיפה, שחום עור, בן מיעוטים, בן טובים" אלו חלק מהתיוגים. לא מעניין. אני למשל הייתי מת לדעת האם טופל? אצל איזה פסיכיאטר? איזה תרופות פסיכיאטריות נטל לאחרונה. בשם זכות הציבור לדעת.
ספרו לנו.
זה מעניין.
נכון מאוד! הבעיה היא שאנשים מאמינים אמונה עיוורת ברופאים ותרופות – לא ברור למה. אז אם איזה רופא אמר לקחת או לתת תרופה – הם עושים את זה – אפילו שזה אבסורד!!! וחוצמזה ילדים אמורים להיות אנרגטיים. בטירוף.
הכי עצוב בעיניי שזה ממש אכזרי להלעיט ילדים בסם הזה אבל זה לא נתפס כאכזריות – זה נתפס כלגיטימי – וזה עוול, ואנשים אפילו לא מודעים לזה.
אלקס, כל הכבוד.
זאת בדיוק השאלה שאני צועק מול משך הטלוויזיה המסכן שלי כשמוליכים אם שרוצחת את בניה. אין שום סיכוי בעולם שהיא לא הייתה מסוממת ב"תרופות" פסיכיאטריות.
לפני כמה שנים התעוררתי לנושא כאשר מעיין ספיר נרצחה ברחובות, והבחור שגרר אותה ורצח אותה התבקש להסביר למה הוא ביצע את המעשה הזוועתי. תשובתו, "לא יודע למה". פתאום היה ברור לי שטמטום כזה אינו דבר טבעי, ושהוא מסומם (הוא היה בחופשה ממוסד), וגם שהוא סובל מחסרים תזונתיים. בסופו של התהליך שעברתי, המקרה דחף אותי לכתוב ספר, אמנם באנגלית על השפעת התזונה על נפש הילד.
אלקס, בכלל אנו חושבים בהרבה כיוונים תואמים, ונראה לי שכדאי שנפגש לשוחח. המייל שלי נמצא אצלך במערכת, וכמו כן אתה מוזמן לקרוא מאמרים שכתבתי באתר שלי.
בברכה רבה,
דולב
אלכס שלום
קראתי את מה שכתבת
יש לי שאלה אלייך, אתה מאובן כבעל הפרעות קשב וריכוז?
אתה יודע איך זה לחיות את כל חייך בתסכול אחד גדול כי אתה מנסה לקרוא ספר, אבל אתה קורא את אותה שורה 10 פעמים ובכל פעם שאתה מנסה לקרוא את אותה שורה משהו אחר מסיח את דעתך, ציפור, איש צועק למטה, החתול שעבר הרגע מהחלון של החדר למרפסת, השכנה למטה שקראה לבעלה לבוא לאכול, אבא נכנס הבייתה ואמא מברכת אותו לשלום, כל זה קורה בזמן שאתה מנסה לקרוא שורה אחת בספר שהתחלת לקרוא לפני שבוע אבל אתה עדיין בפרק הראשון.
אתה יודע איך זה לשבת בכיתה להסתכל על המורה לנסות להקשיב אבל מה שאתה שומע במוח זה הד גדול והמחשבות שלך רצות, אוו מה אני אוכל היום, מתי מסיימים? מה זה בחוץ? איך המזג אויר? אולי אני אלך הבייתה ברגל ולא באוטובוס..וככה כל החיים. מחשבות מחשבות שוטפות את המוח, לא מסיימת פרוייקטים, אני נלחמת יום יום על מקום העבודה שלי ומנסה לסיים עבודות גם אם זה ייקח לי לילה לבן. האוניברסיטה הייתה סיוט, מערכות יחסים שלא נדבר על זה, וואו! נפילה כל פעם מחדש, המחשבות הבלתי פוסקות של למה אני כזו? מה הקטע? למה אני לא מספיק טובה, אני טיפשה? אני מכוערת? מי אני ונכון זה משהו שעובר לעל אדם בראש בשלב מסויים בחיים שלו, אבל לא כל הזמן. יום יום. אנשים עם הפרעות קשב וריכוז צריכים יום יום להמודד עם מיליון מחשבות בו זמנית, קשה להתרכז קשה לשים את האצבע על דברים מסויימים, קשה לתקשר ולנסות להסביר את עצמך לאנשים, ואתה נעשה מתוסכל, ועצוב, וחושב שאולי לא מגיע לך להיות כאן כי כל כך קשה לך לחיות. תעביר יום אחד עם המחשבות שיש לי בראש ועם ההתנהלות של המוח שלי ואז תבוא ונראה אם אתה תוכל להתמודד עם זה כל חייך מבלי לקחת כדור אחד כדי שייאזן את מה שחסר… אל תשפוט אנשים, אל תשפוט דרכים של טיפול אם אתה לא מכיר את הבעיה מקרוב. כי רק אם יש לך בעיות קשב וריכוז אתה תבין למה יש אנשים שזקוקים לעזרה תרופתית. כי לבד ככה מאוד קשה להתמודד!
שרון,
קראתי את מה שאלכס כתב וגם את התגובה שלך (שמאוד דיבר אלי), ושניכם צודקים.
מצד אחד זה ממש לא מוצדק שהורה יכריח לילדים שלו לקחת רטלין בגלל שהם מתנהגים כמו כל ילד אחר. ראיתי, שמעתי וקראתי על אין סוף הורים שנותנים לילד בין הגילאים 4-9 ריטלין. נעזוב לרגע את העובדה שאי אפשר לדעת בוודאות שלילד בגיל כזה אכן יש בעיות קשב וריכוז. מה שיותר מפתיע זה שהם נותנים לילד בין 7 נרקוטיקה. בנאדם ממוצע לא מבין בכלל מה זה אומר שזה תרופה נרקוטית ואני בטוח במיליון אחוז שאף אחד לא לקח 5 דקות להסביר מה זה אומר. אני לא הולך לעבור על כל נזק אפשרי…אבל יש מספיק..לדעתי, הורה שנותן לילד ריטלין בגיל כזה הוא הורה שחושב לעצמו "מה…לא יכול להיות שהילד ש-ל-י!! מתנהג ככה ולא מקבל ציונים הגבוהים מהממוצע! הילד שלי גאון! כנראה שיש לו בעיה רצינית שמונעת ממנו להיות את הגאון שהוא חייב להיות". כמובן שהגזמתי טיפה, אבל ככה זה באמת.
אני לא בטוח אם בארץ זה גם ככה אבל בארה"ב מספיק שמורה אחד יגיד להורה שהילד שלו צריך טיפול תרופתי ויום אחרי הריטלין כבר יהיה בדמו. לפחות בארץ (ממה שיגוע לי) חייבים לקבל המלצת נוירולוג.
עכשיו כל מה שאמרתי עד עכשיו רלוונטי רק לגבי ילדים שמוכרחים ע"י הורים/מורים לקחת את התרופה.
כאשר בנאדם מגיע לגיל 20+ והבין לבד שמשהו לא בסדר המחליט לבדוק את העניין, ועושה את מבחן הT.O.V.A. וכל התוצאות מצביעות על ADD/ADHD…זה סיפור אחר לגמרי. אני לא יודע אם אלכס התכוון לזה שאף אחד לא צריך ריטלין, אבל בכל מקרה זה ממש לא נכון. ADD זו לא חולשה פסיכולוגית, לא עצלנות או חוסר מוטיבציה. זו בעיה פיסיולוגית, לא אתחיל לזרוק שמות של כמיקלים וחלקים במוח, אבל למי שבאמת סובל מADD – יש לו אי איזון "כמיכלי" במוח והריטלין מתקן את הבעיה.
אם מישהו אומר שצריך להיות אסור לכל אחד לקחת ריטלין אז שיגיד גם שהשימוש במקל הליכה צריך להיות אסור גם…
אם המצב אינו חמור מאוד וזקוק לפתרון מהיר כמו ריטלין, כדאי לנסות טיפול בתוספים לפי השיטה של תזונה אורתומולקולרית. לחומרים טבעיים לגוף יש עוצמה לא מוכרת, והיות שהגוף "מכיר" אותם, רמת הסכנות שואפת לאפס בהשוואה לסיכויים שלהם לעזור.