צריך לקרוא פעמיים את המאמר על רפואה מגדרית שפורסם בעיתון הארץ וכן במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות כדי להאמין. ממליץ לכם לקרוא. אה שכחתי, אתם לא יודעים לקרוא. שנים של שטיפות מוח אינטנסיביות מצד סוכניהם של חברות התרופות (כן הברנש הנחמד עם החלוק בסניף קופ"ח הסמוך) הרסו אצלכם כל יכולת לקרוא חומר ולהבין אותו.

אתם בוודאי תקראו את המאמר (המרתק) כך: לאחר עשרות שנים של רישום מסיבי של תרופות לדורות של אנשים תמימים (אתם), הסתבר כי התרופות לא נוסו ואינן מתאימות למחצית האוכלוסייה. כל המחקרים נעשו על גברים ולא על נשים (הן לא מתאימות למחקרים, כי יש להן מחזור). עקב כך הן קיבלו בכל השנים הללו תרופות לא מתאימות, וטיפולים שגויים. אופסס

וואו יגידו התמימים (אתם). גאונים של ממש הרופאים האלו. מדובר בפריצת דרך מדעית, הסוף להרעלת נשים בתרופות לא מתאימות. פנו דרך ל"רפואה המגדרית" המושיעה. יש על מי לסמוך.

נשים וגברים מצא את ההבדלים

איך אני קורא את המאמר? נתחיל מהציטוט בן האלמוות של אחד הרופאים המצוטטים בכתבה "הגענו למסקנה שנשים אינן גברים קטנים" מה באמת? הגעתם למסקנה הזאת לבד? בטח עזרו לכם, וודאי העתקתם את התשובה ממישהו. כי היינו בטוחים שאישה זה גבר קטן קומה עם אברי רבייה לא מפותחים.

ועכשיו ברצינות. אם הם טועים בעובדות כל כך אלמנטאריות, כמה הם טועים בנושאים כבדים יותר, כמו מהו הטיפול הנכון לסרטן? מהי תזונה נכונה? מה הקשר בין גוף לרוח? איך מונעים מחלות לב? אם כשלתם כל כך בנתינת תרופות לא נכונות לחצי מהאוכלוסייה, וזה בזיון אחד מיני רבים (אופס) למה שלא תתפטרו? למה שלא תכניסו גישות אחרות, תכנים אחרים, טיפולים אחרים ובעיקר מטפלים אחרים, כאלו שעבורם השונות בין אנשים היא נתון מהותי בטיפול. (הערת עורך: מה היינו עושים למכונאי שהיה שותל את מנוע הרכב במסך הפלזמה החדש שלנו?)

ניסויים בבני אדם

כדי שתפסיקו לעשות ניסויים באנשים, אני יכול כבר עכשיו לחסוך לכם עוד כמה עשרות שנים של מחקר וגילויים מרעישים: לא רק שנשים שונות מגברים (תחזיקו חזק) הן גם שונות בינן לבין עצמן. אפילו ליצורים פרימיטיביים, פשוטים, קלים לתפעול וצפויים (גברים) יש שונות בינם לבין עצמם. לא שהתרופות שאתם רושמים לא מתאימות לנשים, ברוב המקרים הן לא מתאימות לאף אחד. מה שאתם קוראים "מחקר מדעי" הופך לג'יבריש חסר ערך בשטח דווקא משום שאינו בנוי להכיל את השונות והמורכבות של האדם (ההוא שרשמנו לו לפני רגע אנטיביוטיקה לבעיה ויראלית). מצטערים שבלבלנו אתכם עם המורכבות הזו. זה לא אתם, זה אנחנו.

זה חמישים שנה, מולעטות הנשים בהורמונים כאילו היו סוסות במרוץ… נשמע נורא נכון? אי אפשר להבין את הדינאמיקה של ההורמונים בלי להבין קודם את הדינאמיקה של החדרת תרופות.

דינאמיקה של תרופה

שלב א – המצאת מחלה

לוקחים מצב מסוים טבעי ושכיח אם כן לא נוח ומכריזים עליו כמחלה. (גיל המעבר, הפרעות קשב, מחלת נפש, דיכאון, כולסטרול גבוה ועוד).

שלב ב – מסע יחסי ציבור

מסע יחסי הציבור משכנע שה"מחלה" ניתנת לפתרון, באדיבות העיתונות הצייתנית.

בשלב זה אנו מופצצים בכתבות בעיתון על כנסים "מקצועיים" בדבר הפתרון המסתמן לבעיה התורנית.

שלב ג – טיפול תרופתי

לאחר שאנחנו לא יודעים איך הסתדרנו עם הבעיה קודם לכן, מוצג הטיפול האולטימטיבי, תוך דילוג אינטלקטואלי מרהיב על העובדות ובעיקר על העובדה שהטיפול המהפכני מורכב מתרופה ישנה, ריטלין למשל, שיעילותה לא הוכחה ובעיקר לא ידועות תופעות הלוואי שלה לטווח ארוך.

שלב ד – תופעות לוואי

מסתבר כי לתרופה יש תופעות לוואי לעיתים חריפות לאורך זמן, אבל אין דאגה, לגמרי במקרה יש תרופה חדשה המבוססת על הישנה אך טובה ממנה ולה זה בטוח, אין כלל תופעות לוואי.

שלב ה – תרופה חדשה

גם התרופה הזו קורסת, אבל בינתיים יש תרופה חדשה לגמרי שאינה מבוססת על הישנה והיא כך ידוע לכל אחד אינה סובלת מתחלואי התרופה הקודמת.

שלב ו – מתחילים מחדש

חוזרים לשלב א' וממציאים עוד מחלה.

מחלת גיל הבלות

אז לקחנו תקופה טבעית בחיי האישה וקראנו לה בשם של מחלה "גיל הבלות". כאילו כולנו מתחדשים עם השנים חוץ מנשים. לאחר שעברנו את כל השלבים המתוארים לעייל ולאחר שהתפרסם כי טיפולים תרופתיים אלו מסרטנים, נגמרו הנשים. נשים ממעטות לקחת הורמונים כי הם מפפפחדותתת. לא כי הרופא הפסיק לרשום.

אנדרופאוז גם לגברים מגיע

לאחר שהפכו משך חמישים שנה נשים לצרכניות כבדות של הורמונים. (אופס.. הפורמולה הזו מסרטנת? לא נורא, החדשה בטוחה לחלוטין וחוזר חלילה), הגיע זמן הגברים. אם שוויון אז עד הסוף.

לנשים יש מנופאוז (הפסקת מחזור) ולגברים יש אנדרופאוז (הפסקה של גבריות). ואיך יודעים שגבר חולה במחלה נוראית זו כשהוא מגיע לגיל חמישים? יוצרים שאלון (מדעי לחלוטין) ובו שאלות כמו:

האם אתה חש ירידה בפעילות הספורטיבית? בטח, אני בגיל העמידה מה ציפיתם שאתחרה באולימפיאדה?

האם אתה מרגיש ירידה בחשק המיני ובזקפה? אמממ.. תלוי יחסית למה? לגיל חמש עשרה שבו קיימתי יחסי מין עם ארוחת הצהרים של משפחתי? (בהשאלה מפיליפ רוט). בטח שיש ירידה תודה לאל. עכשיו אני יכול סוף סוף להתעסק בדברים אחרים מלבד מין.

האם ידעת שיש לך ירידה בטסטוסטרון? בטח שיש לי ירידה בטסטוסטרון חכמולוג. עניין אבולוציוני, אחרת הייתי מת. טסטוסטרון זה הורמון גדילה וככזה הוא מסרטן במהותו. למזלי, כשהיו לי רמות גבוהות של טסטוסטרון, (זוכרים את ארוחת הצהרים של המשפחה?) הייתה לי גם מערכת חיסון חדשה ויעילה שלא נתנה לו לחסל אותי (היא השאירה את העבודה הזו למצרים, שנכשלו). אני לא משוכנע שמערכת החיסון שלי כיום הייתה מסוגלת להתמודד עם שפע של טסטוסטרון טרי.

הבנתם?

זה לא שאנחנו חולים ב"גיל מעבר" כזה או אחר, אנחנו מזדקנים. אין גיל מעבר, אנו פשוט מדשדשים לכיוון הקבר. המחלה שלנו היא זמן. לכו תרפאו אותה…