הודעה קטנה, לא חשובה, שמוצנעת בשולי העמוד ורוב האנשים אינם טורחים אפילו לקרוא אותה. הורידו את שם התרופה, או את שם המחלה ותקבלו ידיעה שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל גיליון. בשלב זה או אחר רוב התרופות תמצאנה את עצמן נקברות קבורת חמור תחת הכותרת: "משרד הבריאות, מינהל התרופות, הוועדה המייעצת ל… מפקפקת ביעילות התרופה או לחילופין אוסרת על שיווקה עקב תופעות לוואי חמורות וכו'…."

איך זה קורה? מדוע כל כך הרבה תרופות שהתחילו כבשורה הגדולה מסיימות את חייהן בהספק בן מספר שורות בעיתונות המקומית?

אהההה, יש מלכוד. כרוניקה ידועה מראש של כישלון ידוע מראש אך ריווחי להפליא (לא עבורכם שפני ניסיון, אתם תמיד תפסידו), לכרוניקה מספר שלבים ברורים וחוקים נוקשים.

שלב ראשון: מתחילים לפתח תרופה נגד סרטן. ההחלטה מושפעת ממספר פרמטרים:

1. אף אחד אינו מצפה לתרופה המרפאת סרטן. המלחמה בסרטן היא שם קוד למשיכת תקציבי עתק לפרנסתם של עשרות אלפי איש העוסקים בתחום. 

2. התרופה הקיימת כיום תגיע לסוף דרכה, כי אפילו המנגנון העיוור והמושחת שאישר אותה מלכתחילה אינו יכול שלא להבחין בעובדה ש(גם) היא מיותרת או מזיקה.

שלב שני: נדלג על שלב האבסתם של עכברים בתרופה יחד עם חוסר התוחלת בהאבסה זו. מבצעים מחקר ממומן היטב מכיסם העמוק של חברת התרופות לנסות ולמצוא איזה הגיון בנטילת התרופה.

שלב שלישי: מתחילים לפזר שמועות על הנס החדש, זה קל, כתבי הבריאות ששים לפרסם כלשונן כל הודעת יחסי ציבור של חברות התרופות.

שלב רביעי: תוצאות המחקר מסוכמות, כמו שהיה צפוי לתרופה, במקרה הטוב אין שום ערך יחסי להתוויה העתידית.

שלב חמישי ומכריע: מוסרים את תוצאות המחקר האנמיות לאקרובט מספרים. אותו פרש להטוטר סטטיסטי (הנקרא גם חוקר ביצועים), ימצא הגיון גם בנטילת תרופה זו. הוא ימצא כי ביום עם ליקוי חמה שהטמפרטורה אינה עולה על 22 מעלות ובזווית הנכונה, לתרופה הנידונה יכול להיות ערך  לחנק, בעיטה באחוריים או העלבת הגידול.

שלב שישי: לוקחים כמה רופאים מובילים שהופכים ליועצים בשכר (מפולפל, אלא מה?) לחברת התרופות. וקובעים מחיר לתרופה. 30 אלף ₪ לטיפול? 80 אלף ₪ לחודש? סכומי עתק. "צריך להחזיר עבור הפיתוח…" ישיבו לנציגי הציבור המשתאים והנבוכים האמונים על תקציב מוגבל המיועד לקניית תרופות חשובות באמת. בשלב זה נציגי הציבור (וועדת סל התרופות) מגלגלים אותם מכל המדרגות. בצדק.

שלב שביעי: הרופאים הבכירים (עיין ערך יועצים בשכר) פונים לאנשים שאפסה תקוותם לחיות ומציעים להם שתי אופציות: לממן את התרופה מכיסם (מדובר בהוצאה של עשרות אלפי ₪ לחודש), או להרעיש כדי שהמדינה תממן. האנשים הטובים הללו ובני משפחותיהם יוצאים למסע רעשני הכולל גם שביתות רעב ופנייה לבג"ץ. כל זה בגיבוי עיתונות בורה ונבחנית. לשלב זה מצטרפות עמותות שונות (עיין ערך עפמ"ח) שיחד עם אנשים טובים ולא ביקורתיים מהווים מנוף לחץ אדיר.

שלב שמיני: נציגי הציבור כורעים תחת הלחץ. נמאס להם שקוראים להם רוצחים כל פעם שהם מורידים את הזבל בבית, המדינה מפקירה את עטיניה המדולדלים ליידי יצרני התרופה.

שלב תשיעי ואחרון: מגיע הזמן שבו אפילו לעיוור חסר כל השכלה רפואית ברור כי מדובר באחיזת עיניים והתרופה מפנה את מקומה לתרופה אחרת (בד"כ גרועה באותה מידה).

וחוזר חלילה.

והסרטן? ממשיך להיות שם קוד מצוין להוצאת תקציבי עתק לכיוונים מוטעים.

משחק מכור.

סיפור באמת קטן ולא חשוב. יש לו השפעה רצינית על בריאותכם וגם על כיסכם. שני עניינים פעוטים וחסרי חשיבות של ממש.

נתחיל מזה שניאצין (יש שמכנים אותו B-3) הוא התרופה היעילה היחידה לכולסטרול גבוה. אני חוזר: היחידה שגם יעילה וגם, הפלא ופלא, לא גורמת נזק, כאב וחסרים תזונתיים.

מה אני חושב על תעשיית הכולסטרול על נפלאותיה ותרופותיה כבר כתבתי בהרחבה.

ניאצין הוא היחידי המסוגל להעלות את ה HDL (משוררים רפואיים עם דמיון מפותח שראו יותר מדי סרטים של קלינט איסטווד מכנים אותו: "הכולסטרול הטוב לעומת הכולסטרול הרשע מרושע"). רמה גבוהה של רכיב זה מצביעה על סיכון נמוך ללקות בהיצרות עורקים. ניאצין היה כבר בשימוש רפואי משנות השישים והיה הופך כנראה כבר אז לטיפול העיקרי ואולי הבלעדי, למעט שתי בעיות:

הראשונה: ניאצין "עירום" במינון טיפולי יצר תופעות בעירה. התחושה של המטופל הייתה שפניו בוערות וכאשר הוא שוטף את פניו במים צוננים תחושת הבעירה רק מחריפה. תופעה זו הרחיקה רבים מהטיפול למרות שחלפה לאחר מספר דקות ולא היוותה סיכון.

התופעה השנייה החמורה יותר: אי אפשר לרשום פטנט על ויטמין וכפועל יוצא, לא ניתן לגבות עבורו מחירי שערורייה מרוששים.

שתי הבעיות נפתרו באופן אלגנטי. באמצע שנות השבעים פותח ניאצין ללא תופעות בעירה, שאִפשר נטילה של מינון טיפולי בלי להזדקק לשירותי מכבי אש. את הרכיב היה ניתן להשיג בחנות הטבע השכונתית או בבית המרקחת ללא מרשם ובעלות נמוכה (כ-250 שקלים לטיפול של שלושה חודשים).

הבעיה השנייה הייתה מורכבת יותר וחייבה פיתוח של תרופות וסידרה של נִיסיונות כושלים על מספר ענק של שפני נִיסיון תמימים (אתם, יקירי).

אבל מה לעשות? כפי שכבר נקבע על ידי גדולים וטובים ממני "אתה יכול לעבוד על כל האנשים רוב הזמן, או לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן. מה שאתה לא יכול לעשות זה לעבוד על כל האנשים כל הזמן" (מיוחס לצ'רצ'יל). מגיע הזמן בו כל תרופות הוודו וסברות הכרס קורסות ואין ברירה אלא לחזור לתרופה הישנה והטובה.

אלא מה? התרופה זולה מכדי להיות רווחית עבור מישהו. "בעיה שלכם!" קבעו בעולם, "תתחרו!". רק בישראל נמצא פתרון קסם. יום אחד, בלי אזהרה וללא נימוק, נאסר עלינו לשווק את הניאצין במינון העולה על 200 מ"ג ליום. היות והטיפול האפקטיבי לכולסטרול הוא 500 מ"ג ליום, הרי שתוסף התזונה היעיל והזול הוצא מהתחרות. זמן לא רב לאחר מכן החלו שמועות על "תרופת פלא חדשה" לכולסטרול המסוגלת (איזה נס) "להעלות את רמת הכולסטרול הטוב". נחשו מי בלע את הידיעה החדשה בשקיקה? כמובן, עיתונאי הבריאות שלנו, שמיהרו ותרמו לכם את האינפורמציה הסנסציונית.

אלא מה? עלותה של התרופה ה"חדשה" היא כאלף שקלים לטיפול של שלושה חודשים. פי ארבעה מתוסף התזונה האסור…

מבולבלים? ככה זה עובד תמיד: חוזרים לרכיב התזונה המסורתי, לאחר כשלון התרופות וכדי שניתן יהיה לגבות עבורו מחירים מפולפלים מכריזים עליו "כאסור למכירה כתוסף תזונה" גם אם נמכר במשך עשרות שנים ללא כל תיעוד של פגיעה בנוטלים.

לסיכום, משך שנים, עשרות מיליונים הורעלו ועדיין מורעלים בתרופות רעילות ולא יעילות לפתרון משהו שהוא ספק בעייה בזמן שהפיתרון הזול והבלתי רעיל היה מונח מתחת לאף. עכשיו כאשר מתברר לאחר 50 שנה שהפתרון היעיל והזול הוא למרבה הצער (הצער שלהם, לא שלנו) הפתרון היחיד, הם מונעים מאיתנו את הנגישות לאותו פתרון על ידי תרגיל מסריח שלוקח מאיתנו את תוסף התזונה הזול והופך אותו לתרופה יקרה.

רק בישראל.

מכבש הלחצים לבצע בדיקות לגבי מחלות שאין לאף אחד מושג איך לרפא אותן ממשיך לשטוף אותנו מכל הכיוונים. המכבש מגיע לא רק מהאינטרסנטים אלא גם מהרבה נשמות טובות, מתנדבות מהאגודות שונות למלחמה בסרטן המשוכנעות שכל אישה חייבת לעבור ממוגרפיה למשל. תזכירו לי לדבר פעם על הקשר בין חלק מהאגודות הללו לחברות התרופות.

לאחרונה יצאו מומחים בריטים באמירה חריפה כי על כל אישה "שחייה ניצלו" בזכות בדיקות ממוגרפיה, עשר נשים עוברות טיפול מיותר עקב גידול שאינו מסכן אותן כלל. כמובן שבריטים אלו עוררו את חמתה של הקהילה והם זכו למתקפה מכל הכיוונים. הם העזו רחמנא ליצלן לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.

חטאם של מומחים אלו גדול בהרבה מכיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ. חטאם הגדול שלהם וגם של עמיתיהם הוא בכביסת מילים. מה זה "חייה ניצלו"? היכן הסטטיסטיקה שתצביע על כך כי אישה שנקלעת לטיפול בסרטן שד, סיכוייה להינצל טובים יותר מאשר זו שלא טופלה? או טופלה באמצעים אחרים? השיפור הסטטיסטי של אישה להינצל לא השתנה כלל מאז שנות השבעים.

מה שכן השתפר ובגדול הוא הגילוי המוקדם ברר…. תחשבו על זה. אישה חזקה ובריאה באמצע החיים חוטפת מכה אנושה כאשר נמסר לה כי בגופה מקננת מחלה קטלנית. במרבית המקרים הבעיה לא במחלה הקטלנית, אלא בכך שבידי הרופא יש צעצוע מתוחכם מדי. הצעצוע המתוחכם (והיקר להחריד) יאתר קבוצת תאים שאין להם כל כוונה לפגוע באשה בגלגול חייה הנוכחי. כמובן שכוונתם יכולה להשתנות אם יעצבנו אותם ע"י חדירה פולשנית (ביופסיה), או מה שהם הכי אוהבים, הרס מוחלט של מערכת החיסון של אותה אישה ע"י כימותרפיה והקרנות. אז התאים האלו יתחילו להשתולל באמת.

נו קצת הגיון. אם גילוי מוקדם היה מפתח להצלחה, היינו רואים את זה בסטטיסטיקה. אבל אנחנו לא. בואו נמשיך בהגיון הזה. אם הסטטיסטיקה לא מראה הצלחה בגילוי מוקדם סימן שמשהו בסיסי דפוק בתגובה לאותו גילוי. למה הדבר דומה? לאדם שנפגע ממכונית שהפתיעה אותו בצומת. ברוב מכאוביו הוא פונה למומחה תעבורה ידוע אשר אומר לו: א – תקשיב טוב למנוע של הרכב, כך תוכל לזהות אותו מוקדם יותר. ב – כאשר אתה מזהה את הרכב הרכן ראשך ותקוף אותו חזיתית בשעטה מטורפת, תכוון לפגוש.

אני ממליץ לעניין זה לקרוא את ספרו המצוין של ד"ר יוסי ברנר "תעצרו את הסרטן אני רוצה לרדת". אפשר גם להאזין להסבריו המגומגמים של אונקולוג לשאלה מדוע איננו מצליחים באמת להפחית תמותה מרוב סוגי הסרטן הקטלניים. בשני הקרים התובנה מזעזעת. וכך אמר אחד המומחים כבר בשנת 1978 את המשפט שעשה אותו לבן אלמוות: "We know it does not work, but it is better than alternative medicine". אנו יודעים שזה (הטיפול הקונוונציונאלי בסרטן) לא עובר, אבל זה יותר טוב מרפואה אלטרנטיבית.

לכל הפמיניסטיות שבין הקוראים, האפליה לא מבוססת על אפליה מגדרית. הם עושים את זה גם לגברים. בפוסט הבא אספר את הסיפור העצוב והלא יאמן של אשכי הגברים (כולל של ראש הממשלה שלעבר) והטיפול בהם. שוב הסיפור הקטלני של תאוות גילויים ואבחון מפוארת עם יכולת ריפוי מפוארת הרבה פחות. יש לי כבר כותרת: דוקטור סלק את הסכין הזאת מהביצים שלי.