הודעה קטנה, לא חשובה, שמוצנעת בשולי העמוד ורוב האנשים אינם טורחים אפילו לקרוא אותה. הורידו את שם התרופה, או את שם המחלה ותקבלו ידיעה שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל גיליון. בשלב זה או אחר רוב התרופות תמצאנה את עצמן נקברות קבורת חמור תחת הכותרת: "משרד הבריאות, מינהל התרופות, הוועדה המייעצת ל… מפקפקת ביעילות התרופה או לחילופין אוסרת על שיווקה עקב תופעות לוואי חמורות וכו'…."

איך זה קורה? מדוע כל כך הרבה תרופות שהתחילו כבשורה הגדולה מסיימות את חייהן בהספק בן מספר שורות בעיתונות המקומית?

אהההה, יש מלכוד. כרוניקה ידועה מראש של כישלון ידוע מראש אך ריווחי להפליא (לא עבורכם שפני ניסיון, אתם תמיד תפסידו), לכרוניקה מספר שלבים ברורים וחוקים נוקשים.

שלב ראשון: מתחילים לפתח תרופה נגד סרטן. ההחלטה מושפעת ממספר פרמטרים:

1. אף אחד אינו מצפה לתרופה המרפאת סרטן. המלחמה בסרטן היא שם קוד למשיכת תקציבי עתק לפרנסתם של עשרות אלפי איש העוסקים בתחום. 

2. התרופה הקיימת כיום תגיע לסוף דרכה, כי אפילו המנגנון העיוור והמושחת שאישר אותה מלכתחילה אינו יכול שלא להבחין בעובדה ש(גם) היא מיותרת או מזיקה.

שלב שני: נדלג על שלב האבסתם של עכברים בתרופה יחד עם חוסר התוחלת בהאבסה זו. מבצעים מחקר ממומן היטב מכיסם העמוק של חברת התרופות לנסות ולמצוא איזה הגיון בנטילת התרופה.

שלב שלישי: מתחילים לפזר שמועות על הנס החדש, זה קל, כתבי הבריאות ששים לפרסם כלשונן כל הודעת יחסי ציבור של חברות התרופות.

שלב רביעי: תוצאות המחקר מסוכמות, כמו שהיה צפוי לתרופה, במקרה הטוב אין שום ערך יחסי להתוויה העתידית.

שלב חמישי ומכריע: מוסרים את תוצאות המחקר האנמיות לאקרובט מספרים. אותו פרש להטוטר סטטיסטי (הנקרא גם חוקר ביצועים), ימצא הגיון גם בנטילת תרופה זו. הוא ימצא כי ביום עם ליקוי חמה שהטמפרטורה אינה עולה על 22 מעלות ובזווית הנכונה, לתרופה הנידונה יכול להיות ערך  לחנק, בעיטה באחוריים או העלבת הגידול.

שלב שישי: לוקחים כמה רופאים מובילים שהופכים ליועצים בשכר (מפולפל, אלא מה?) לחברת התרופות. וקובעים מחיר לתרופה. 30 אלף ₪ לטיפול? 80 אלף ₪ לחודש? סכומי עתק. "צריך להחזיר עבור הפיתוח…" ישיבו לנציגי הציבור המשתאים והנבוכים האמונים על תקציב מוגבל המיועד לקניית תרופות חשובות באמת. בשלב זה נציגי הציבור (וועדת סל התרופות) מגלגלים אותם מכל המדרגות. בצדק.

שלב שביעי: הרופאים הבכירים (עיין ערך יועצים בשכר) פונים לאנשים שאפסה תקוותם לחיות ומציעים להם שתי אופציות: לממן את התרופה מכיסם (מדובר בהוצאה של עשרות אלפי ₪ לחודש), או להרעיש כדי שהמדינה תממן. האנשים הטובים הללו ובני משפחותיהם יוצאים למסע רעשני הכולל גם שביתות רעב ופנייה לבג"ץ. כל זה בגיבוי עיתונות בורה ונבחנית. לשלב זה מצטרפות עמותות שונות (עיין ערך עפמ"ח) שיחד עם אנשים טובים ולא ביקורתיים מהווים מנוף לחץ אדיר.

שלב שמיני: נציגי הציבור כורעים תחת הלחץ. נמאס להם שקוראים להם רוצחים כל פעם שהם מורידים את הזבל בבית, המדינה מפקירה את עטיניה המדולדלים ליידי יצרני התרופה.

שלב תשיעי ואחרון: מגיע הזמן שבו אפילו לעיוור חסר כל השכלה רפואית ברור כי מדובר באחיזת עיניים והתרופה מפנה את מקומה לתרופה אחרת (בד"כ גרועה באותה מידה).

וחוזר חלילה.

והסרטן? ממשיך להיות שם קוד מצוין להוצאת תקציבי עתק לכיוונים מוטעים.

משחק מכור.

זה היה לפני כשלוש שנים. הוזמנתי על ידי כמה שמות גדולים בתחום הרפואה להיות חבר בפורום מכובד של עמותה שחרטה על דגלה מטרה רפואית נאצלת. למען שמירה על כבודם של חברי העמותה ובעיקר הממנים שלה נקרא לה "העמותה למניעת פלישת חייזרים". (אמרתי "מטרה נאצלת", לא?) או בקיצור, עמפ"ח.

כמי שחי רוב חייו בשוליים, חוטף עלבונות מאנשי ה"מיין סטרים" על היותי הוזה, מבולבל, אצטגנין ומוכר שמן נחשים (תוספי תזונה עם טיפול כימותרפי? קיראו לאנשי הביטחון שיעיפו אותו מכאן!), יש לי נטייה מכמירת לב לזכות בתשומת לב ובהכרה מאנשי המרכז.

גם לזכות בהכרה וגם לפעול למען הציבור? מי יכול לסרב? אז נעניתי ברצון.

ואז עלה הדובר הראשי, פרופסור בעל שם בתחום העמפ"ח ודיבר על מטרותיה הנאצלות של עמותת עמפ"ח – ולבבי רחב וגאה. אני אוכל להיות חבר בפורום המדעי של עמפ"ח? מעט מאוד אנשים מהשכונה שממני יצאתי הגיעו למעמד כה רם. רק דבר אחד צרם בנאומו של אותו פרופסור בעל שם. הוא בכלל לא דיבר על מפ"ח (מניעת פלישת חייזרים), הוא דיבר כחנווני שמטרתו לקשור קשר למכור אמצעי מפ"ח שקשורים לנותני החסות בכנס. פה גלגול עיניים, שם קריצה, ואפילו אני הצלחתי להבין במה מדובר: סחר סוסים.

זה הלך ככה: לאחרונה גילה הציבור כי אמצעי המפ"ח שלנו אינם שווים כלום, חייזרים אינם פולשים וגם אילו פלשו, המוצר שלנו לא היה מונע את פלישתם. לכן העלנו אני ועמיתי כולם פרופסורים בעלי שם, רעיון משובח. אנו נקרא לחתולים חייזרים ובכך ננצל את השכיחות של היונק הזה על פני כדור הארץ ואת העובדה שכתבי הבריאות עסוקים בבורקס ואינם מקשיבים לנאמר שהרי ההודעה לעיתונות כבר נכתבה עבורם, כדי למכור עזרי מפ"ח לרוב.

הייתי במרכזה של קונספירציה שיווקית שנועדה לשכנע קבוצה של תמימים (אתם) לצרוך אמצעי מפ"ח שלא רק אינם יעילים אלא גם מסוכנים לבריאות.

פרשתי באמצע והלכתי לים, היה יום נפלא.

מי שהבין את המטאפורה, שיצביע. אף אחד? תיארתי לעצמי.

ריד מיי ליפס

אז אומר זאת בצורה שתבינו: כל הממבו ג'מבו מאחורי "עמותות ללחץ דם/ לטרשת עורקים/ לכולסטרול/לסרטן הוא פרסום מניפולטיבי שנועד לתת לגיטימציה לסחר בחייכם, בבריאותכם ובכספכם.

אסור לפרסם תרופה? התרופה אינה שווה את הקרטון שעוטף אותה? אין מחלה שהתרופה מתאימה לה? אין בעיה. אנחנו לא ניתן למאות מיליוני דולר שעלו פיתוח ורישום התרופה לרדת לטמיון, חלילה. נמצא כמה זרזירי רפואה סחירים (בתשלום נדיב), כמה נשמות טובות (בהתנדבות) שאינן יודעות מה נעשה על גבן, תקציב שמן (כסף יש בשפע) ועיתונאים להוטים לרצות ונקים עמותה או איגוד.

סתם ככה, יום אחד, אדם בריא ומאושר שהכולסטרול שלו היה סביר הופך בלילה אחד לחולה עם כולסטרול כה גבוה, עד שהוא נזקק לתרופה רעילה, עם פוטנציאל נזק גבוה, ללקיחה יום יומית עד לסוף חייו.

"למה תרופה?" שואל שפן הניסיון שלנו, "הרי הכול היה בסדר. מה קרה בין אתמול בערב להיום בבוקר?"

"אההה.." אומר לו רופאו המלומד, "אתמול בערב התכנסו החבר'ה הנפלאים של 'החברה לחקר מניעה וטיפול בטרשת עורקים' (חחמטט"ע) והחליטו שאתה חולה, תפתח פה גדול".

חחמטט"ע כמובן אינם רשומים על הפטנט הזה. בוקר אחד כולנו אספירין, תרופה נהדרת אם יש לך כאב ראש, אבל הרבה פחות סימפאטית בלקיחה לאורך זמן. אחה"צ אחר כולנו חייבים לקחת תרופות להפחתת לחץ דם (תוך נטילת סיכון לאימפוטנציה וסוכרת), כי במטה עמיל"ד (עמותה למניעה יתר לחץ דם) מבטיחים לנו שלחץ דם סביר, הוא גבוה ואפילו קטלני.

הסיבה היא תמיד אלטרואיזם ואהבת האדם באשר הוא אדם, התוצאה היא תמיד קופות מצלצלות והגברת החולי.

ולא נשאר אלא לצטט משירו הנפלא של ליאונרד כהן, עקידת יצחק: "ואם עכשיו אתה קורא לי אחיך, סלח לי אם אשאל בהתאם לתוכניתו של מי?"

מוגש באדיבות החברה לרישום טיפולים אגרסיביים (חרט"א)

אין לי מילים להודות לכתבת ידיעות אחרונות אריאלה איילון אשר איתרה את ניצוצות התבונה הללו וחשפה אותן (24 שעות, אחד לדצמבר 2009).

הרופאים שלנו מסרבים להתחסן בחיסון האיוולת. הם מסרבים להפקיר את הנכס היקר ביותר שלהם, גופם, לחיסון שלא נבדק, נגד מחלה מפוקפקת

הרופאים שלנו מסרבים להתחסן בחיסון האיוולת. הם מסרבים להפקיר את הנכס היקר ביותר שלהם, גופם, לחיסון שלא נבדק, נגד מחלה מפוקפקת.

זה אומר המון על התבוניות שלהם. מה זה אומר לגבי המוסר שלהם? נדבר על כך בסוף.

י. (השם במערכת) רופא בכיר במכבי מסרב להתחסן ואומר: "יש לי יותר מסיבה אחת טובה שמונעת ממני ללכת ולהתחסן…. מדובר בסך הכול בסוג נוסף של שפעת, שסביבה נבנתה מערכת הפחדה שהיא בעיקר פסיכולוגית, למה להתחסן?"

כך י', לא יוסי או יהושע או ירמיהו. אינקוגניטו. ומוסיף מ' (אולי משה או משיח) משירותי בריאות כללית: "לתוך החיסון הוכנסו מתכות וחומרים שמזיקים".

אנשי האותיות של חיסון האיוולת

אלו שאומרים דברי תבונה מסתתרים מאחורי אותיות כמו אנשי שב"כ או נאנסות משה קצב (מ"ק?).

נראה שייקח זמן רב עד שתינתן לגיטימציה לתבונה במערכת הבריאות שישראל. יש גם כאלו שמזדהים ללא חשש וללא מצמוץ בשמם האמיתי. כן אבירי מצעד האיוולת. להם אין בעיה להופיע לפנינו במלוא כסילותם הנאצלת.

וכך שואלים בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות (שם לא התגלו עדיין חיים תבוניים): "אנחנו לא מצליחים להבין את התופעה ולהסביר אותה". אז אני אעזור להם.

רופאינו אינם רוצים להחדיר לגופם חומרים רעילים עבור סכנה שאינה קיימת ושספק אם אותם חומרים רעילים היו מפחיתים אותה, אילו הייתה קיימת.

מגדיל לעשות פרופ' מוטי רביד המומחה שלנו לאריכות חיי תולעים שמעניק למערכת כרגיל הכשר לכל פעולה והוא אף מגדיל לעשות וטוען כי רופאינו התמימים "הולכים שולל אחרי פרסומים אבסורדיים על סף הבורות".

רגע אחד מוטי, רק כדי שאני ושלושת קוראי הבלוג שלי יבינו גם הם. אתה טוען שרוב רופאינו המלומדים נוטים ופועלים על סמך פרסומים מוטעים על סף הבורות? היי, גם אני אומר את זה: זוהי מהות הרפואה, ללכת ולהוליך שולל על סמך פרסומים על סף הבורות ומעבר לה. תודה מוטי, לא חשבתי שאי פעם נסכים.

כמעט הענקתי לפרופ' רביד את תו התבונה, אך הוא איבד את עולמו במשפט אחד: "נוטים אחרי פרסומים אבסורדיים, במקום להאמין להכחשות הגורפות של משרד הבריאות". הכחשות שנמסרות כמובן מפיהם של אנשי המערכת ש"לא מצליחים להבין ולהסביר את התופעה של רופאים עם דעה עצמאית".

כולם קוראים "ידיעות אחרונות". יתכן שיהיו גם מתי מעט שיקראו "ידיעות אחרונות" ויגידו "היי כבר אמרו את זה קודם". זה לא מעניין. מי שמעניין אלו הרופאים שלנו: אולי, אם הם לא רוצים לחסן את עצמם, שיעשו לנו טובה ושלא יחסנו גם אותנו.

מסר לרופאים לסיום:

1. סרבו לחסן כפי שסירבתם להתחסן.

2. אולי תתחלפו? דוברי חוכמה יזדהו בשמם האמיתי ודוברי איוולת יסתתרו מאחורי אותיות.

מסר לגולשים לסיום:

אולי אתם, שפני הניסיון חסרי הישע שלי (אבל מתוקים, אני חייב לציין) תתחילו להפנים כי לא מדובר בשפעת החזירים. מדובר במערכת דורסנית, טורפנית שחוצצת במקרים רבים ביניכם לבין בריאותכם ובדך חוצצת ביניכם לבין האמת.

אבל אתם צריכים לשמוע את זה מידיעות אחרונות ולא מכותב אלמוני בבלוג נידח. אז שתהייה לכם רפואה שלמה (ורעילה) וחיסון נעים (ומיותר).

מדובר בהשתלשלות אירועים דרמטית ואלימה שבסופה הכבד האומלל מפסיד כמובן. תגובות הרופאים בחדר הייתה דרמטית לא פחות רובם טפחו בחרדה על פדחתם ומלמלו, וואו אני לפעמים לוקח חמש מאלו רק כי כואב לי הראש… באותו רגע התנפצה מולי תיאוריית הקונספירציה. גם עליהם עובדים.  גם האנשים שרושמים לנו את התרופות אינם מודעים תמיד למה שהתרופות מעוללות לנו ולהם.  

נאמני הציבור

אגב אתם יודעים מיהו הציבור שצורך רפואה משלימה ותוספי תזונה בנאמנות? ניחשתם. ציבור הרופאים, אחיות ובני משפחותיהם הם הצרכנים המובהקים של הרפואה המשלימה. הם כנראה יודעים משהו שאנחנו לא.

ואם ברפואה משלימה עסקינן שימו לב למהפך המוזר שעובר על רופאינו החביבים לאורך התקופה:

•  שלב ראשון (מספר פציינטים שואלים): אין כזה דבר רפואה משלימה . מעולם לא היה ולעולם לא יהיה.
• שלב שני – (כמה עשרות מביעים התעניינות): יש כזה דבר רפואה משלימה. אבל זה אוסף של שטויות במיץ של חולי רוח סהרוריים, שומר נפשו ירחק ובדרך החוצה תבקש מהרוקח מאה גרם מהטבליות הכחולות. סתם, אנטיביוטיקה שנהייה בטוחים שאתה בריא.
• שלב שלישי (פציינטים מדווחים כי השתמשו ברפואה אלטרנטיבית והבחינו בתוצאות מפתיעות): יש דבר כזה רפואה משלימה וזה לפעמים עובד אבל זה לא "מדעי" (כן ד"ר כימותרפיה זה "מדעי").
• שלב רביעי - (הפציינטים כבר דורשים במפגיע גישה טיפולית שונה): אהה… רפואה משלימה זה מצוין. תמיד הייתי נגד חלוקה סיטונאית של תרופות. אבל למה אתה מטפל אצל השרלטנים האלו. מה הם מבינים? תבוא אצלי, אני דוקטור.

נו שויין, נבוא אצלך, אבל לפחות תלמד קצת. הרפואה האלטרנטיבית דורשת גישה אלטרנטיבית, מתודולוגיה אלטרנטיבית, גמישות מחשבתית והרבה ענווה.

ומעשה בחמור עם שיניים נוצצות

עוד סיפור שקופץ לי בהקשר זה: בשנת 1992 פרסמו בהשראתנו שני רופאים במרפאת לין בחיפה (רבינא וסלזק) מחקר מרגש על תרומתו של כרומיום פיקולינט (אז רכיב חדשני) לסוכרת. זה היה המחקר הקליני הראשון שבו השתתפתי, אני זוכר כמה התרגשתי. אחד מהאורים והתומים בתחום הזה היה פרופסור ממוסד רפואי סמוך. כשניסיתי להרשים אותו עם תוצאות המחקר הוא נעץ בי מבט משועשע וציין "למה כרומיום? תיקח גם קצת אבץ ואז השיניים שלך ינצצו".

הפרופסור היה כל כך מרוצה מההברקה שלו עד שלא התאפק וחלק אותה עם כל דרי הקומה בעודי עומד שם. כמה שנים לאחר מכן פרסם אותו פרופסור ספר בנושא הטיפול בסוכרת עם המלצות חמות לטיפול בעזרת כרומיום. ואתם תגידו אז מה – רק חמור לא משנה את דעתו.

ואני אומר רק חמור רוצה שהשיניים שלו יננצו…

הציבור מאולף

זה קלאסי. ככה מצמיחים מיתוסים של מחלות. תארו לכם שהתיאוריה שלו (היא איננה שלו אבל נגיד) מבוססת ואיידס אינו באמת וירוס מובחן, איזו בדיחה זה עושה מאיתנו, מכולנו. כמובן שהציבור המאולף היטב הגיב בפראות ואלימות. קראתי חלק מהתגובות. גזען, הומופוב, עוכר ישראל ואפילו רוצח קראו לו.

טוב הוא לא. המצאת האיידס (במידה והוא מומצא, ואת זה לא אמרתי) איננה חורגת מהמצאת הכולסטרול, או מחלות נפש או תסמונת העייפות הכרונית או הפרעות הקשב. כמו בסיפור הסרטן, תקציבי ענק נשפכים, שכבה שלמה של חוקרים, רופאים, מפעלים, פוליטיקאים ניזונים מהמיתוס ותרופה איין.

כמה שיסוי, כמה שנאה

אגב המחלוקת אינה על האיידס כמחלה (או קבוצת מחלות) המחלוקת היא על הגורם, האם הוא וירוס ספציפי והיא על ה"קוקטייל" המפורסם ועד כמה הוא תורם. כמה שיסוי, כמה שנאה. ד"ר איציק לוי יו"ר החברה הישראלי לרפואת האיידס, דיבר כאילו מנחם בן הוא השטן בכבודו ובעצמו, כאילו הוא עצמו (מנחם בן) אחראי למצוקת החולים. ד"ר לוי בהתלהמותו שלוחת הרסן בעצם טשטש במודע את נקודות המחלוקת ובכך הפך אותה למחלוקת בין הרציונאליות המדעית לבין מטורף מזיל ריר העומד עם גרזן מגואל בדם ומחפש חולי איידס אומללים כדי להשמיד אותם.

ככה יעשה לאיש שיכנס להיכל המדע הטהור והנשגב עם מגפיים. גזען, הומופוב ורוצח, לא פחות.

רק שתדעו. אני יצור מורכב, שייך למשפחת היונקים (בכל זאת ייחוס). בנוסף, ניחנתי בשלד מוצק ורוב הזמן עורי יבש ואינו מפריש ריר. תחביבי אינם כוללים התפלשות בטינופת ותוחלת חיי במקרה הרע אינה יורדת מ 50 שנה.

ולמה אני טורח להלאות אתכם בפרטים כאלו?

כי למשך שבוע תמים, חברו יחד המניפולטיביות של (בואו נקרא להם "מכחישי הוויטמינים") והבורות הזוועתית של אלו המלהגים בתקשורת (בואו נקרא להם "עיתונאים") כדי לשכנע אותנו שבניגוד לתיאוריות דרוויניסטיות מסוימות, מוצאו של האדם הוא… מהתולעת. ותולעת זו הצליחה לעשות במו ידיה ועשר אצבעותיה (לתולעת יש בכלל ידיים?), את מה שעשרות מחקרי פלסתר וסברות כרס רפואיות לא הצליחו לעשות: לשבור את ה"מיתוס" של נוגדי חמצון. ממש כך. מאז סיפורי המדע הבדיוני "חולית" אינני חושב שתולעת כלשהי זכתה להעצמה מיתולוגית שכזו.

מהו אותו "מיתוס" ששברה אותה תולעת מיתולוגית?

ה"מיתוס" נוצר כתוצאה מעשרות שנות מחקר נוגדי חמצון ותוספי תזונה אחרים. אלפי מחקרים תיאורטיים, קליניים ואחרים, שהצביעו בצורה קבועה על תרומה משמעותית שיש לצריכה של תוספי תזונה על תהליך ההזדקנות, הפחתה ודחייה של מחלות הקשורות לגיל ועוד. היו גם מחקרים אחרים שהצביעו על כך שהראיה של נוגדי חמצון כגורמי פלא וכ"סם נעורים" הינה אופטימית מוגזמת ולעיתים מוטעית. אבל בין המצדדים לבין החולקים נוצר המיתוס. ואנשים החלו לדאוג יותר לתזונתם ואורח חייהם, כולל לקיחת ויטמינים ומה שיותר חמור פחות תרופות.

ואז הופיעה התולעת והפכה את הקערה על פיה. הסתבר כי אותה תולעת כאשר ניתנים לה נוגדי חמצון תוחלת חייה העלובה (חודשיים) אינה משתנה. מ.ש.ל. החגיגות סביב הגילוי המדעי המהפכני דחו הצידה כל נושא אחר. כל מי שהיה לו מה להגיד הגיע לאולפן כדי להתראיין בנושא. כשפנו אלי נתקפתי הלם מן הכסילות. לאחר מכן ציינתי שאני בקושי מבין בתזונת בני אדם, קל וחומר בתזונת תולעים.

כמובן שפרופסור מוטי רביד שהתחיל את הקריירה שלו כמומחה למוח של שרון והפך תוך שנתיים למומחה לכל דבר ועניין, אפילו לזואולוג, הסכים בהתלהבות רבה. ובינתיים תשע מאות מחקרים המצביעים על חוסר יעילות והסיכון של תרופות להפחתת כולסטרול הניתנות ע"י רופאים להוטים לכל דבר שזז בכל גיל, אינם זוכים לחשיפה. ובינתיים, לאחר שהפכו משך חמישים שנה נשים לצרכניות כבדות של הורמונים (אופס.. הפורמולה הזו מסרטנת? לא נורא, החדשה בטוחה לחלוטין וחוזר חלילה) הגיע זמן הגברים. שוויון אז עד הסוף.

יודעים מה? אחרי שנסיים את פסטיבל התולעת, הפוסט הבא יהיה על דחיפת הורמונים לגברים..