הודעה קטנה, לא חשובה, שמוצנעת בשולי העמוד ורוב האנשים אינם טורחים אפילו לקרוא אותה. הורידו את שם התרופה, או את שם המחלה ותקבלו ידיעה שכמוה ניתן למצוא כמעט בכל גיליון. בשלב זה או אחר רוב התרופות תמצאנה את עצמן נקברות קבורת חמור תחת הכותרת: "משרד הבריאות, מינהל התרופות, הוועדה המייעצת ל… מפקפקת ביעילות התרופה או לחילופין אוסרת על שיווקה עקב תופעות לוואי חמורות וכו'…."

איך זה קורה? מדוע כל כך הרבה תרופות שהתחילו כבשורה הגדולה מסיימות את חייהן בהספק בן מספר שורות בעיתונות המקומית?

אהההה, יש מלכוד. כרוניקה ידועה מראש של כישלון ידוע מראש אך ריווחי להפליא (לא עבורכם שפני ניסיון, אתם תמיד תפסידו), לכרוניקה מספר שלבים ברורים וחוקים נוקשים.

שלב ראשון: מתחילים לפתח תרופה נגד סרטן. ההחלטה מושפעת ממספר פרמטרים:

1. אף אחד אינו מצפה לתרופה המרפאת סרטן. המלחמה בסרטן היא שם קוד למשיכת תקציבי עתק לפרנסתם של עשרות אלפי איש העוסקים בתחום. 

2. התרופה הקיימת כיום תגיע לסוף דרכה, כי אפילו המנגנון העיוור והמושחת שאישר אותה מלכתחילה אינו יכול שלא להבחין בעובדה ש(גם) היא מיותרת או מזיקה.

שלב שני: נדלג על שלב האבסתם של עכברים בתרופה יחד עם חוסר התוחלת בהאבסה זו. מבצעים מחקר ממומן היטב מכיסם העמוק של חברת התרופות לנסות ולמצוא איזה הגיון בנטילת התרופה.

שלב שלישי: מתחילים לפזר שמועות על הנס החדש, זה קל, כתבי הבריאות ששים לפרסם כלשונן כל הודעת יחסי ציבור של חברות התרופות.

שלב רביעי: תוצאות המחקר מסוכמות, כמו שהיה צפוי לתרופה, במקרה הטוב אין שום ערך יחסי להתוויה העתידית.

שלב חמישי ומכריע: מוסרים את תוצאות המחקר האנמיות לאקרובט מספרים. אותו פרש להטוטר סטטיסטי (הנקרא גם חוקר ביצועים), ימצא הגיון גם בנטילת תרופה זו. הוא ימצא כי ביום עם ליקוי חמה שהטמפרטורה אינה עולה על 22 מעלות ובזווית הנכונה, לתרופה הנידונה יכול להיות ערך  לחנק, בעיטה באחוריים או העלבת הגידול.

שלב שישי: לוקחים כמה רופאים מובילים שהופכים ליועצים בשכר (מפולפל, אלא מה?) לחברת התרופות. וקובעים מחיר לתרופה. 30 אלף ₪ לטיפול? 80 אלף ₪ לחודש? סכומי עתק. "צריך להחזיר עבור הפיתוח…" ישיבו לנציגי הציבור המשתאים והנבוכים האמונים על תקציב מוגבל המיועד לקניית תרופות חשובות באמת. בשלב זה נציגי הציבור (וועדת סל התרופות) מגלגלים אותם מכל המדרגות. בצדק.

שלב שביעי: הרופאים הבכירים (עיין ערך יועצים בשכר) פונים לאנשים שאפסה תקוותם לחיות ומציעים להם שתי אופציות: לממן את התרופה מכיסם (מדובר בהוצאה של עשרות אלפי ₪ לחודש), או להרעיש כדי שהמדינה תממן. האנשים הטובים הללו ובני משפחותיהם יוצאים למסע רעשני הכולל גם שביתות רעב ופנייה לבג"ץ. כל זה בגיבוי עיתונות בורה ונבחנית. לשלב זה מצטרפות עמותות שונות (עיין ערך עפמ"ח) שיחד עם אנשים טובים ולא ביקורתיים מהווים מנוף לחץ אדיר.

שלב שמיני: נציגי הציבור כורעים תחת הלחץ. נמאס להם שקוראים להם רוצחים כל פעם שהם מורידים את הזבל בבית, המדינה מפקירה את עטיניה המדולדלים ליידי יצרני התרופה.

שלב תשיעי ואחרון: מגיע הזמן שבו אפילו לעיוור חסר כל השכלה רפואית ברור כי מדובר באחיזת עיניים והתרופה מפנה את מקומה לתרופה אחרת (בד"כ גרועה באותה מידה).

וחוזר חלילה.

והסרטן? ממשיך להיות שם קוד מצוין להוצאת תקציבי עתק לכיוונים מוטעים.

משחק מכור.

כמובן שלהגיד שהאתיקה של הממסד הרפואית גמישה לפחות כמו נערת קרקס סינית זה מיותר. עדויות לגמישותה המופלאה של אתיקה זו נמצאות בהרחבה כמעט בכל גיליון בעיתון יומי. נכונותם של רופאים לקדם תרופות ופרוצדורות רפואיות, בחלקן הגדול מזיקות ומיותרות, מול טובות הנאה, לעיתים נדיבות ביותר היא מן המפורסמות.

חובתו המיידית של כל רופא לדווח באופן השקוף ביותר על כל טובת הנאה שניתנת לו ויכולה להשפיע על שיקול דעתו אינה עומדת כלל לוויכוח. השאלה היחידה היא: מדוע לקח לרשויות האמונות על בריאותנו כל כך הרבה זמן כדי לכפות על רופאינו את החובה האלמנטארית הזו.

יותר מעניינת היא קובלנתו של הפרופסור הנכבד על כך "שהחוק מפלה את הרופאים לרעה" כיוון שהוא אינו חל על מקצועות אחרים…

אכן זעקת הקוזק הנגזל. פרופ' רכס מוחה על כך שהרופאים מיוחדים? משך עשרות שנים של שטיפות מוח, בעיקר מצד הרופאים עצמם, אנו מולכים להאמין כי מדובר במקצוע מיוחד, אפוף מסתורין ואתי להפליא. הרופא העושה במלאכתו הוא מורם מעם ומערכת שיקוליו, בניגוד למערכת שיקוליו של בעל מקצוע אחר, היא טהורה ומונעת ממקור אחד ואחד בלבד: טובת המטופל.

הצחקתם אותנו.

אז הפנמנו, אתם באמת מיוחדים. מאוד מעניין אותנו מהי מערכת השיקולים של ההוא שממליץ דווקא על המכונית הספציפית, הטלוויזיה המיוחדת או המלון הנפלא. על מערכת השיקולים של הרופאים אנחנו מוכנים לוותר. אנו חושדים בהם כי שיקוליהם מונעים מסיבות מסחריות של רווח עדיף, עמלה, פינוקים ועוד.

אבל לגביכם רופאינו היקרים, אנו כן דורשים לדעת מאיזה מקום מגיעות ההמלצות שלכם. מדוע תרופה זו ולא אחרת, מדוע תרופה בכלל?

ההחלטות שלכם חשובות יותר, המוצרים שלכם מסכנים חיים (גורם התמותה מספר 4 בעולם המערבי), האינטרסים הכספיים הקשורים בהחלטותיכם הינם עצומים.

אנחנו לא היינו רוצים לדעת. אנו דורשים לדעת. אל תפתו אותנו ב"שקיפות" חלקית אנו רוצים את אור השמש בכל פינה של המקצוע.

בסופו של עניין למרות חוסר הנוחיות שתחוו כתוצאה מהצורך להיות שקופים, למקצוע שלכם זה יעשה רק טוב. הסתכלו סביב, הפסדתם טונות של אמון מציבור המטופלים, זו הזדמנות לקבל חלק מאמון זה בחזרה.

לפחות תהייה שמורה לכם הטענה כאשר הטעיות הרבות שלכם נחשפות בתדירות כה רבה כי לפחות טעויות אלו נעשו בתום לב.

אפרופו טעויות, לאחרונה העמדנו לטובת הרופאים והמטפלים בארץ תוכנה ייחודית המאפשרת לרופא לבדוק את מערכת יחסי הגומלין בין תוספי תזונה לתרופות. השירות ניתן בחינם ומאפשר לבדוק למשל את התרופה אספירין מול כל תוסף תזונה המקושר לתרופה זו.

נתחיל מהעובדה הפשוטה. אין למשרד הבריאות בארץ או בעולם שום אפשרות ולו גם תיאורטית לבדוק את תכולתם האמיתית של המוצרים הנכנסים לארץ או מיוצרים בה. מי שטוען אחרת לא מבין את מהות ומורכבות הבדיקות.

היחיד שיכול לעשות זאת ועליו מוטלת האחריות בכל חומרתה הוא היצרן וכפועל יוצא היבואן של המוצר. הוא חייב לשאת באחריות כמו אחריותו של נהג שעקב רשלנות, פזיזות, פיזור דעת (מחקו את המיותר) גרם לתאונה קטלנית. נכון נפטרו ונפגעו תינוקות באופן בלתי הפיך ואין דבר מרתיח יותר מזה. וצריך לתת את הדין ועם זה אין לנו ויכוח.

פרשת רמדיה הייתה תאונה. כולנו כאנשים נורמטיביים חשופים לאפשרות המחרידה שנגרום או נהפוך לקורבן של תאונה. נהגים, טייסים, רופאים, רוקחים מורי דרך או יצרני מזון תינוקות. ישנם לקחים שניתן להפיק מפרשת רמדיה, כולם פוספסו במהומת תאוות הנקם והכסת"ח. הפליאה לעשות הפרקליטות כאשר תבעה את המפקחים בנמל לדין פלילי באשמת "הפצת מחלה". משמעות הדבר שעובדי ציבור שלכאורה הפעילו שיקול דעת מוטעה (אני מדגיש לכאורה כי כך נאמר בכתב האישום) יעמדו לא מול וועדה משמעתית היכולה להעניש באמצעים אדמיניסטרטיביים, אלא מול בית משפט היכול אולי לגזור את דינם לשלוש שנות מאסר.

תקשיבו טוב, הפושעים האיומים הללו העומדים לדין עדיין עובדים באותו תפקיד, באותו מקום. יודעים למה? כי קשה למצוא אנשים טובים ומיומנים ועוד בשכר המשולם על ידי משרד הבריאות. אבסורד? זה עוד לא הכול.

הנתבעים למעשה צריכים להפעיל שיקול דעת על כל מוצר מזון הנכנס לישראל. כפי שאגב עשו ובהצלחה לפני פרשת רמדיה. איך אפשר להפעיל שיקול דעת אם אתה צפוי להיתבע לדין פלילי כאחרון הפושעים אם טעית?. אין שיקול דעת, הולכים לפי הספר? הספר למעשה לא נכתב. כל תקינת המזון בישראל ובמיוחד התקינה הקשורה למזון תינוקות היא מעשה טלאים שאינו מחזיק את עצמו ללא פרשנות. אחרת אין יבוא מזון לארץ.

במשך שלושה חודשים, הפכו הנמלים לפקק ענקי שגרם למחסור ועלה מאות מיליוני שקלים. תארו לעצמכם מה מצא יבואן של פלפל טרי כאשר התוצרת שלו שוחררה לאחר עיכוב של 26 ימים. אתם תופסים? עשרות אלפי קונטיינרים של מזון עוכבו בנמל בטמפרטורה של 45 מעלות כדי להגן על בריאות הציבור.

סערת כתבי האישום הותירה משרד שמלכתחילה היה אחד מהנחשלים במדינה כמשרד משולל כל יכולת פעולה או החלטה. אני מקווה שהפרקליטות תתעשת או ששופט נאור יגלגל אותם מכל המדרגות. אם לא, אנו נשאר בתקופת האבן של רגולציה סובייטית משתקת עולם של פחד, כסת"ח וחוסר שקיפות.

בסופו של דבר ההתנהלות שבה יש מקום מוגזם לעיסוק אינסופי במסמכים תגרום לבסוף בהזנחת "העולם האמיתי" ובהזנחת הדבר החשוב שהוא בריאות הציבור. במילים אחרות, אירעה תאונה בכביש הראשי ובמקום להתקין מעקה בטיחותי יותר, הכביש נחסם והנהגים מתבקשים לעבור לשבילים צדדיים.

לתמיד.