מה שתמיד הפריע לי בנושא הריטלין והילדים שנאלצים לבלוע אותו, לא היה דווקא בוויכוח אם ועד כמה הוא יעיל או רעיל. לעומת הנזק שנגרם מתרופות (להזכירכם גורם תמותה מספר ארבע בעולם המערבי, פי חמש מתמותה מתאונת דרכים), כבר שמעתי סיפורים וראיתי תוצאות של תרופות שלעומתן ריטלין ודומיו נראים כמו שעשוע בלתי מזיק לשעות הפנאי.

ריטלין בעייתי ובכך אינו שונה מהותית מתרופות אחרות.
הבעיה היא אחרת, היא לא שייכת לתרופות או מחלות קיימות או מדומיינות. הבעיה היא תרבותית ומוסרית.
השאלה האמיתית היא "מי לעזאזל מאשר לכם לסמם אנשים"? למען הסר ספק אני כולל תחת המונח "אנשים" גם ילדים.

אסור לנו לסמם אנשים. יש טאבו מאחורי הפעולה הזו. מותר לנו לזהם את מזונם וסביבתם, מותר לנו להרעיל אותם או לשפוך בוצה רעילה למיי השתייה שלהם (כשאני אומר מותר אני מתכוון שזה חוקי). אבל כל פעם שאנו רוצים לכפות על עבריינים בפועל או בפוטנציה טיפול תרופתי או ניתוחי שיפחית את הסיכון לחברה שתוצאה מנטיותיהם, מוטל ווטו חריף. ובצדק. בחברה מודרנית לא מסממים או מטילים מום באנשים, אפילו אם אנחנו ממש ממש לא אוהבים אותם.

אז למה אנחנו מסממים ילדים?
מי לכל הרוחות נתן לנו את הזכות לקחת בן אדם בתקופה שבה הוא זקוק לכל היצירתיות שלו כדי ללמוד להיות אדם ולהפוך אותו לזומבי?
כי הוא מפריע לנו ללמוד? ללמד? מציק?מחבל בציוד?
תסתדרו לכל הרוחות. אתם מסתדרים עם האיראנים? תסתדרו עם הילדים. זה הכל עניין של תקציב ורצון טוב. ביום שתעזבו את פנקס המרשמים הנוח והמיטיב, תראו שיש פיתרון.

ואם לא ימצא פיתרון? תסתדרו, לא מסממים אנשים חד וחלק, אסור.

ואם בסמים עסקינן, בכל פעם שמישהו מבצע רצח חסר פשר, כמו לצלוף על עוברים ושבים, לרצוח את משפחתו או לדרוס עוברים ושבים התקשורת יודעת לספר לנו בשורה של קודים במי מדובר ובעיקר מאיזו עדה. "חובש כיפה, שחום עור, בן מיעוטים, בן טובים" אלו חלק מהתיוגים. לא מעניין. אני למשל הייתי מת לדעת האם טופל? אצל איזה פסיכיאטר? איזה תרופות פסיכיאטריות נטל לאחרונה. בשם זכות הציבור לדעת.

ספרו לנו.

זה מעניין.

זה לא שאתם חולי נפש מוכרזים (לפחות רובכם לא), להיפך אני מחזיק מכם אנשים רגועים ואפילו כפי שציינתי בפוסט האחרון אינטליגנטים להפליא. זה לא שאני מסתכל עליכם ורואה חבורה של משוגעים בהווה, אני רואה חבורה של משוגעים בעתיד. חכו אני יכול להסביר.

כמבוא לטור זה יש כמובן לקרוא את הפוסט שלי על פסיכיאטריה כשילוב בין וודו למכולת בשטעטל. יש לקרוא, להפנים, כי מה שנקרא "מחלת נפש" אינו מצב מובחן וברור שנקבע על סמך תצפיות נכונות פחות או יותר כמו אולקוס או טחורים. מחלת נפש או הפרעה נפשית היא פרי הצבעה דמוקרטית של חברים מכובדים באיגוד הפסיכיאטרים שבעקבותיה אנו/ אתם מתויגים כמשוגעים.

"לבטח תחשוב במשך תקופה מסוימת שאתה אלוהים. לא נורא זה יעבור. אם בכל זאת תרגיש דחף בלתי נשלט לעלות על הגג עם רובה צלפים ולצלוף בעוברים ושבים קח עוד שתיים מהוורודות הללו"

מה משפיע על ההצבעה הזו שהופכת חלק ניכר מהמורכבות האינסופית של ההומו-ספיאנס (לא "הומו", ההומואים אינם משוגעים מאז שנת 1973) ל"סטיות"? זאת אין איש יודע, למעט חבורת השפויים שקובעת מי משוגע.

כמה אנשים רעים במיוחד רומזים כי קטלוג התנהגות נורמטיבית גבולית מתאים בעיקר לחברות תרופות המוצאות כר נרחב למרכולתן על ידי העלאה משמעותית של הצרכנים בפוטנציה.

"למה תרופות?" שואל המטופל האומלל, "אתמול הייתי בסדר". "אהה" יאמר הפסיכיאטר המלומד, "אתמול בהצבעת האיגוד (הדמוקרטית יש לציין) נקבע כי שיחות הסקס שערכת עד עתה בתשלום נכבד לא מצביעות על כך שאתה אדם עם מיניות גבוהה אלא פסיכי. פה גדול בבקשה. אתה בטח תרגיש רע, יהיו לך חזיונות, אולי תראה את אליהו הנביא בחזיונות אלו ולבטח תחשוב במשך תקופה מסוימת שאתה אלוהים. לא נורא זה יעבור. אם בכל זאת תרגיש דחף בלתי נשלט לעלות על הגג עם רובה צלפים ולצלוף בעוברים ושבים קח עוד שתיים מהוורודות הללו".

תופסים? אתם שפויים רק כי אחת מהמוזרויות הקטנות שלכם (אני לא שואל) לא קוטלגה עדיין כהפרעה נפשית. הדגש כמובן על "עדיין". מסתכלים עלינו כל הזמן כאנשים יצירתיים תאבי אבחון. צעד אחד מוטעה ותמצאו את עצמכם נידונים לתיוג לכל החיים שלא נדבר על מאגר התרופות שממתין לכם מעבר לפינה. אם לא הייתם משוגעים לפני התרופה, לבטח תהיו אחריה.

אתם שפויים כי רק כי עדיין לא הוכחה אי שפיותכם. עניין של זמן. "החסר משוגעים אני?" שואל אכיש מלך גת (שמואל א' כ"א). ויאמרו אנשי האיגוד הפסיכיאטרי: "כן, חסרים אנו משוגעים. הבו לנו עוד."

אשתך עזבה אותך? קח ציפרלקס.  לא מתמודד עם הפיטורין? קח פרוזאק. לא מסתדרת עם הילד? תני לו ריטלין. סרוקסט, זה מה שיפתור את כל בעיותייך

רעיון נפלא ויצירתי אם כי לא חדש. אבל למה להכריז עליהם "חולי נפש"? למה למשל לא לכנותם "מצורעים"? או "חולי צהבת נגיפית"?

התשובה פשוטה: בניגוד למחלת נפש, למחלות אחרות יש סימפטומים מוכרים. כי פסיכיאטריה אינה רפואה, אינה דיסציפלינה רפואית ואפילו במדדים המאוד גמישים שלפיהם רפואה מוכרת כמדע, פסיכיאטריה אינה יכולה לעמוד.

הראיון עם מר זוננטל

מבולבלים? בואו ננסה לתאר ראיון בין פסיכיאטר לבין אדם דתי, נקרא לו בועז זוננטל.

פסיכיאטר: "מר זוננטל, אני רואה שאתה מקפיד לחבוש כובע גם בתוך החדר. מדוע?"

מר זוננטל: "עניין של אמונה".

פסיכיאטר: "איזו אמונה מר זוננטל? אהה לדעתך יש ישות טרנסצנדנטלית ששולטת על העולם ומשפיעה על התנהגותך? אמממ מעניין. אתה לפעמים מדבר אל הישות הזו? חמש פעמים ביום?  מתי זה התחיל מר זוננטל? אמממ אממממ … אתה גם מאמין בביאת המשיח, מר זוננטל? תאר לי כיצד זה יקרה. מעניין. ממש מתים יקומו לתחייה?

"מר זוננטל, אני מבקש ממך להתלוות ללא התנגדות לצמד האנשים בחלוק לבן, אל תדאג! זו רק דקירה קטנה כדי שתירגע, אנחנו נרפא אותך ונחזיר אותך לחברה כאדם נורמאלי.

"עכשיו נטפל בצמחוני ההוא. עוד מטורף שחושב שלחיות יש זכויות, שום דבר שכריתת אונה לא תוכל לרפא".

ה"פוּשרים" של הדיכאון

יש רשימה ארוכה של מחלות נפשיות בעלות מכנה משותף אחד, בעצם שניים. הראשון: לאף אחת מהן אין שם אבחון פיסיולוגי. השני: כולן נקבעו בצורה דמוקרטית (אני לא צוחק) בהצבעה.

חישבו על כינוס אונקולוגים שמחליטים בהצבעה על סוג מסוים של סרטן.

פסיכיאטריה היא מקצוע – כמו שרפואת אליל היא מקצוע. וודו. אין הוכחה למחלה, אין הוכחה לריפוי.

גרוע מכך, אם הייתה לפסיכיאטריה אי פעם יומרה לנסות להבין את הבלתי מובן, המוח האנושי, בכלים פילוסופיים ופסיכולוגיים, הרי שהיום מדובר באוסף סוכני תרופות שמתאימים בהצבעה דמוקרטית מדי שנה את המחלות שיתאימו לתרופות המיוצרות.

יום הדיכאון הבינלאומי, איזו חוצפה! שתהיה להם ההגינות הבסיסית לעמוד בתור יחד עם שאר סוחרי הסמים בשערי בית הספר או מתחת לגשר. יש מספיק לקוחות לכולם. למה להידחף?

במקום לטפל באנשים הם מסממים אותם. אשתך עזבה אותך? קח ציפרלקס, לא מתמודד עם הפיטורין? קח פרוזאק. לא מסתדרת עם הילד? תני לו ריטלין. סרוקסט, זה מה שיפתור את כל בעיותייך.

אחרי יום הדיכאון הבינלאומי אני מציע להכריז על יום "אני לא מסתדר עם הבוס שלי" הבינלאומי.

כמובן את חנוך דאום כבר מיצינו אבל לא תהייה בעיה למצוא פרזנטורים חדשים לעידוד צריכת הסמים, אסי דיין למשל. העיתונאים ממילא יקבלו כל שטות מאדם עם תואר דוקטור ללא סינון מינימאלי.